ט"ו תמוז 30.6.26 לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃ אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃ עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין

י"ד תמוז 29.6.26 ואוו, ממה להתחיל היום בתלמוד! כמה אגדות מגניבות יש! זה מתחיל באגדות על קיסר ורומאים ורומאיות אחרות שמנסות להקניט סביב האלוקות עצמה.

י"ג תמוז 28.6.26 פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה

י' בתמוז 25.6.26 דף נ"ו יוצא דופן מבחינתי בגלל כמה סיבות. ראשית, התייחסות שנראית כאמור, מאד, אה, "בשרנית" או שמא, מאד ראשונית, פרימורדיאלית, קמאית וקשה.

ט' בתמוז 24.6.26 ועכשיו, סוגיה הזויה ומרתקת ומבלבלת לגמרי שמשיקה לנו בכלל על ענייני אבר מן החי ולא רק על האם בהמה כשרה או טרפה.

ח' תמוז 23.6.26 בדף היומי (חולין נ"ד), בין החלטות על גרוגרות ועל נקבים שונים וגדליהם כגודל מטבעות שונים מופיע הסיפור הזה שאני מתעקש עליו למרות

ז' תמוז תשפ"ו 22.6.26 נפתח בפרשיה ליום שני. במדבר כ"ח י"ח: וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙

ו' תמוז התשפ"ו 21.6.26 פסוקי הפתיחה לפרשת בלק מרתקים במובן מסויים. הם נראים אינפורמטיביים. אבל הכתיבה שלהם טריקית. ובעיקר, האדרת אליהו מוסיף בומבה קבליסטית שאני

ג' תמוז תשפ"ו 18.6.26 בחלוקה לשניים מקרא אחד תרגום, הפרשייה היום נושאת דרמה מעניינת: פרק כ', פסוקים כ"ב-כ"ט: כב וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר

ב' תמוז תשפ"ו 17.6.26 נתחיל בפרשה: במדבר כ': וַיְמָאֵ֣ן ׀ אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָלָֽיו׃ {פ} כל הפרשייה הזו לפי החלוקה ליום רביעי

א' תמוז (חודש טוב) תשפ"ו, 16.6.26 איזה דבר חמוד מהתלמוד יש לנו היום (חולין מ"ז ע"ב): אָמַר רַפְרָם הַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא לְאוּפְתָּא טְרֵפָה אִיכָּא דְּאָמְרִי

ל' סיוון תשפ"ו 15.6.26 נתחיל משני דברים בתלמוד (חולין מ"ו): נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְכוּ' הָא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּלוּם כְּשֵׁרָה אַף עַל גַּב דְּלָא הָוֵי כְּזַיִת וְהָתְנַן

כ"ט כסלו 14.6.26 בדף היומי, חולין מ"ה, ישנה סוגיה קצרה חביבה שממשיכה את הדיון המאד טכני-אנטומי (מרשים לדעתי בתאימות שלו למדע היום ככל הידוע לי)

כ"ו בסיוון 11.6.26 ** בדף היומי (חולין מ"ב) יש דיון ארוך מאד ומתמשך על מתי חיה טרפה או לא. שתי סוגיות מעניינות עולות. אחת מהמשנה

כ"ה בסיוון 10.6.26 *** נתחיל דווקא מפרשת השבוע. שני פסוקים מהפרשיה ליום הזה: (יז,יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (יז,טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח

חולין דף מ' ע"א (עם זנב של ל"ט ע"ב בשביל המשנה פה) מתני' השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו

הדף היומי (חולין לט, מסכת שעוסקת בדיני שחיטה) שלנו מביא לנו את אחת המחלוקות המרתקות. הכל מתחיל בגלל ויכוח בין הזוג האהוב עלינו בגמרא, ר'

חולין ל"ח ע"ב מתני' השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה ור"א פוסל אמר ר"א אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת עובד

תַּנְיָא דְּלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר מִבֵּית הַשְּׁחִיטָה וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמַמְתִּין לָהּ

27.5.26, יא' סיוון התשפ"ו וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃  ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃  ג וְתָקְע֖וּ

דחף (פרוידיאני ושות') הוא אהבה (כמו שאתםן מביניםות אותה). זה כל מה שהייתי צריך. בייליש קופץ עלי כרגיל. המסע שלו מתחיל מקערת האוכל, עובר להדום

ומאמר מעניין שהוא בעצם הזדמנות לפרשנות פילוסופית מעניינת. על פני השטח מה יש לנו כאן? מחר חתך שבחן קשר בין התמכרות לאוכל לבין חוויות פסיכוטיות

או, איך אפשר להתחיל את המסע שלכן.ם אחרת גם בארוחה הכי נורמלית שלכםן, הכי סלט וחזה עוף ואורז עם שעועית ירוקה שיש – איזה רגש

אז מה בעצם ההבדל הגדול? השיח על אכילה רגשית התחיל בדרך כלל כשיח שמתבסס מאד על התייחסות מאד אמצעית. היינו, יש בעיה, הנה פתרון. מסמר?

נקודה אחת ממש "הטרידה" את מנוחתי סביב הפרשה הזו וסביב העניין הזה של במה אנחנו שולטים, לא שולטים ואיזה בחירות יש לנו בחיים. בראשית כ"ד,

לך לך. ממש קשה לתרגם את הביטוי הזה, אתםן יודעיםות? אבל ממש. זה כאילו, Go, los, gehen, בתרוח, ראח – אלו צורות שונות של לך,

שתי נקודות שונות לגמרי עלו לי במהלך חול המועד לגבי הפרשה הזו והקשר שלה לתזונה והתקיימות בכללי. האחד בכלל קשור לחול המועד עצמו, כלומר, סוכות.

באחת מהשאלות של דפי נחמה לייבוביץ', באזכורים לכמה חוקרים אחרים, נתהווה שפסוק ג' בשירת האזינו (דברים ל"ב) הוא כנראה הפסוק אליו כל השירה הזו מתנקזת.

להלן סקירה ארוכה למדי שכתבתי על כאב, תזונה, תוספי תזונה, השפעה ביולוגית של אוכל על הכאב וגם חפירה רבתי על איך יש קשר בין אוכל

והפעם, על עצמי, אינטימיות, הבטחות ויכולות אלוקיות מעניינות. פרק ז' פס' ג': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי

בתלמוד, מצויה לנו האגדה הבאה: בכל הקטע הזה בבא בתרא יש לנו כמה וכמה גוזמאות וסיפורים שונים של אותו רב גוזמאי מרתק – רבי בר

וגם, 5 כלים שאף אחד לא מדבר עליהם לאכילה רגשית, סתם עוד חמישה כלים לאכילה רגשית ובקיצור, עוד דברים שיעזרו לא.נשיםות לייצר מערכת יחסים מאוזנת

או, התגשמות הניסיון לחזרה לאובייקט האבוד דרך תזונה בפוסט הזה אני אנסה לעשות בעצם כמה דברים ביחד שיתנו לכםן בעצם כמה אפשרויות הסתכלות על קונספט

"מכל מלמדי השכלתי" אמר דוד המלך במזמור קי"ט. אני מסתכל על בערך כל גישה טיפולית שאני אי פעם נגעתי בה ככזו שיש מצב שלמדתי ממנה

בברכה השלישית והמפורסמת ביותר של בלעם בן בעור, המכשף שתום העין שעובר REVERIE (פס' ד':"מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עיניים") מברך אותנו בברכה המעניינת הבאה:

אני יודע, זה נשמע משונה. בתור דיאטן אני אמור לדעת ולחזור על המנטרה הברורה מאליה שמתייחסת לגוף שלי כמטריאליסטי נטו וככזה שמושפע מדבר אחד בלבד

מפתה כמעט כל פעם שמנסים לעשות איזה ווארט על הפרשה הזו לפתוח במה עניין שמיטה לסיני וגו'. לא, לא הפעם. אני דווקא קופץ פסוק הפעם.

כרגיל, אני ממשיך בשיטה של "פסוק תופס אותי ועולות לי מחשבות מעניינות". והפעם, ויקרא י"ד מ"ז: וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃ קצת

והפעם, שתי נקודות שתפסו אותי בתחילת הפרשה וספציפית מרש"י שמקשרות אותנו בכלל לקונספט שהוא יותר מהכל פסיכואנליטי. האחד, זה מימד השבר או אם נרצה הפחד

אכילה רגשית גברית, מחזור גברי ובעיות אחרות היי אחים, מקווה שאתם בטוב. ולא רק ב-"בסדר". כי אני מתחיל לשים לב שחלקנו צריכים לדבר קצת יותר

ככל שהזמן עובר ואני משלב בין כל הדברים שאני לומד ומטפל בהם ודרכם אני מתחיל להבין שיש פרדיגמה מתרחבת לגבי הגישה הכללית שלי בטיפול הזה

בעיקרון, הרעיון הגדול מסביב לצעד 12 הוא שירות. כשאנחנו מגיעים לצעד הזה הרבה מאיתנו כבר עברו את 11 האחרים. אנחנו במקום שמצד אחד יודע כבר

וגם, כמה הסברים לאיך ומה חרדה עובדת בכמה דרכים. אני לא מעוניין לפתוח כאן את הדיון הביולוגי-מכאני לגבי איך חרדה גורמת לאכילה רגשית או פשוט

אכילה היא לגמרי צעד 11. זה נשמע מוזר קצת, וזה נכון לכל התמכרות באשר היא, אבל אני אסביר. הרעיון הגדול בצעד 11 הוא הקשר המודע,

הרעיון הגדול שמאגד את צעד 10 הוא ההבנה שאנחנו בתהליך מתמשך. כלומר, יש שיאמרו, במידה רבה של צדק שאחר לפחות סיבוב אחד של הצעדים אנחנו

את הברור מכל על שני הצעדים הללו כבר כתבו באינספור מקומות. אני חושב שגם מה שאני אכתוב פה הוא קצת ברור מכל, אבל יותר מהכל,

עוד מהשנים הראשונות שהתחלתי להתעניין במקום של החוויה הפילוסופית / ביקורתית של אכילה נזכרתי בדברים שקראתי כצעיר אצל פרויד. עכשיו כשאני לומד פסיכותרפיה בצורה קצת

1. ב-7.10.23, ב06:35 הייתי עוד ספון למיטה. אבל התחילו הפיצוצים בחוץ. יש לי את המזל הגדול לחיות באיזור בארץ שכרגע, לפי שעה, נחשב בטוח מאד.

יש כל כך הרבה דברים שקופצים לי לראש שנשמעים כמו רעיונות נורא מגוחכים אבל למעשה הם שמרו עליי שפוי. שפוי, מאוזן, קצת יותר קשור לעצמי,

למה אני בכל זאת כותב על שניהם כאילו הם אותו אחד? 6 היינו מוכנים לחלוטין שאלוהים יסיר מאיתנו את כל הפגמים האלה באופיינו. 7. ביקשנוהו