אז למה אכילה רגשית היא לא דבר רע?
אז למה אכילה רגשית זה לא רע? אחת השיחות המהותיות יותר עם זוגתי התרחשו סביב הנקודה הזו. כעיקרון, מאחר ויש כל כך הרבה שיח שמנסה
אז למה אכילה רגשית זה לא רע? אחת השיחות המהותיות יותר עם זוגתי התרחשו סביב הנקודה הזו. כעיקרון, מאחר ויש כל כך הרבה שיח שמנסה
אינטרקציות בין מזון ותרופת הן דבר שכיח. בסופו של דבר, רכיבי מזון שונים פועלים לעיתים על אותם אתרי המטרה בגוף שעליהם תרופות שונות עובדות. לסקור את כלל ההשפעות האפשריות של כל תרופה עם כל סוג מזון זה פרוייקט מעט יומרני – אבל תמיד אפשר להתרכז לפחות בכמה סוגים פופולאריים של תרופות
אין כמו טרנדים, בחיי. אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי על הטרנד הזה. ממש אחרי שסיימתי את התואר הראשון בתזונה חיפשתי לראיין רוכב אופניים תחרותי שיספר לי על התזונה שלו. הסיפור שלו התחיל בהתנשאות טיפוסית על הקולגות שלי ועליי, והמשיך בזה שהוא בעצם עושה 'ההפך ממה שממליצים וזה עובד נפלא'.
כן חשוב לציין שרוב הרעב והשובע מגיעים לנו דרך מרכז עיקרי במוח, אי שם באיזור שנקרא ההיפותלמוס, שם שתי קבוצות של נוירונים אחראיות על הפרשה של שתי קבוצות חומרים: חומרים מעודדי אכילה (אורקסוגנים) ומעודדי שובע (אנאורקסוגניים).
ש משהו מאד מנחם בנצח. מה שאיתנו עכשיו עומד, מה שאיתנו לנצח אולי לא עומד עכשיו, אבל שניהם, עמנו. הזמן הבלתי נחווה, העקיף, המדומה – עבר ועתיד – שניהם עמנו. אלו דורות עתידים להיות ובגמרא במסכת שבועות יש דיון מעניין לגבי העניין הזה של שבועות כחלק ממערכת היחסים בין הקב"ה לבין העם. אבל אני לא רוצה להתרכז במימד השבועתי לקב"ה, אלא, במימד ההבטחות והזמנים, לעצמנו.
לפעמים אנחנו ממש רוצים להאמין שאנחנו יוצרים ניסים דרך הטיפול שלנו. יש לא מעט מצבים רפואיים נחקרים, שיש עליהם לעיתים מחלוקת, אך אנשים נמצאים בכאב או בסבל וכאנשי טיפול אנחנו רוצים מאד (מאד) לעזור להם להפחית את הסבל הזה.
מאז המפץ הגדול של 2011, עת סרטונים שונים התחילו להפליא בציבור תודעה מבוססת קטניות וסייטן, תנועת הטבעונות ובייחוד בישראל, תפסה תאוצה עד כדי כך שכיום, ב-2019, אי אפשר לקרוא לטבעונות טרנד. זהו אורח חיים, לצד שאר הדפוסים האפשריים לאורח חיים. אורח חיים זה מתבסס על מינימום ניצול בעלי-חיים.
טוב, ייקח מלא זמן עד שאני אעלה מתכונים לא טבעוניים לא פה, כי אני עדיין בקטע של לעשות לכולם וכולן #הטפה_טבעונית וגם כדי להראות שיש יתרון בשתי אקסיות טבעוניות במשך כמעט עשור מהחיים שלך! כן. איפה הייתי? אה כן, זה בכלל פוסט על מתכונים מה אני מדבר על חיי האהבה שלי (התארסתי כמו שאמרתי
למה אנחנו אוכלים חטיפים? בקצרה, כי בא לנו. איזה חידוש מרהיב. אמנם, אם נהיה רציניים ומעמיקים, קיימים קשרים למיקום שלנו, לקירבת חטיפים אלינו, למצב-רוח ולהשפעות האכילה הרגשית (לינק לכתבה על האכילה רגשית פה)
שירת האזינו היא ללא ספק מהדברים האניגמטיים והמרהיבים יותר שהתורה השאירה לנו. כמו פרקי שיר אחרים שקיימים לנו בכלל החומש – ברכות יעקב, שירת הים, ושברירי שירה כמו שירו של למך או שירת הרפואה למשה, מדובר כאן ברגעים הכמעט בודדים בהם התורה מתכסה שיר גמור, גלימת פואטיקה יחידה. גם זו, לפי סוף הפרשה, חלק מהדברים שהעם מצווה לחקוק לעצמו. אני כמובן, מנסה לחשוב על דבר תורה תזונה מקורי ומגניב. ופתאום הפסוק הזה.
אחד הדברים המעניינים שקורים בקליניקה לטיפול תזונתי הוא שפונים אליך בעצם עבור, ובכן, כל דבר וכל תופעה. לאחרונה הספיקו לשאול אותי על הקשר בין תזונה ובעיות ברכיים (אין?), תזונה ותסמונת קדם וסתית (יש, בקרוב, בלי נדר) – אבל הנה קשר מפתיע יחסית שיש לא מעט על מה לדון עליו: הספקטרום האוטיסטי והתזונה
אמ;לק: אין שום סיבה להמליץ על התזונה הזו, לא באוטיזם ולא במצבים אחרים. יש סיכוי שתרעיבו את הילדים שלכם או תרעילו אותם במתכות כבדות. חבל. ברור שצריך להעניק התייחסות תזונתית למי שיש לו אוטיזם (!) אבל זה לא אומר שצריך ללכת לפרוטוקול שיסכן את הילד שלך (!!).
הבה נראה כמה פעולות מעניינות יש לנו סביב הקרבנות שהפכו בעצם למזון של הכהנים. את האוכל שבעצם קיבל את הטרנספורמציה של החטא (והפך לכפרה), מטאפורית-פרקטית מתקדשים, ושורפים באש את מה שאולי לא יאכל.
פרשת כי תשא ממשיכה מצד אחד הרבה שיח הלכתי והוראתי שבהמשך לתזה שמועלית בפרשות האחרונות – דנה בייחוד של קדוש (פחות דווקא בהבדלים בין טמא וקדוש, אלא פשוט – בקודש עצמו), אך בהמשך שלה מעלה את הסיטואציה הידועה בתור חטא העגל.