כמובן שמה שאני הולך לכתוב כאן הוא לא הסבר גמור ומוחלט, אבל כן, הדגמה מאד מעניינת שקרתה אחרי מחקר אחד ספציפי שנתקלתי בו.
הכל התחיל ממחקר חביב מאד (1) שהעלה את הקונספט הבא:
במחקר הזה תשאלו כמה וכמה א.נשים על החוויות שלהם סביב התעללות רגשית/פיזית/מינית בילדות. תשאלו גם על מונח מעניין שנקרא "מטא-קוגניציה" (השאלון פה) (2), או במילים אחרות, אילו מחשבות מסבירות לאנשים את המחשבות שלהם? וכמובן, על איך שהם אוכלים רגשית.
שימו לב מה כל הזמן חוזר פה. אמונה שמחשבות הן "בלתי נשלטות ומסוכנות". זה הדבר שמקשר בין אכילה לא נשלטת להמון מאפיינים שונים לא פשוטים – הזנחה רגשית, התעללויות שונות, וכו'.
כלומר, מצבים מאד מסובכים העלו את המצב של המוח-הנשלט, הסומטיות אם תרצו, היכולת בכלל להגיב – לדרגת כלום. השליטה העצמית של האדם נעלמה כלא הייתה. עכשיו, אני בכללי במערכת יחסים בעייתית סביב שליטה עצמית (הן בגלל הבעיות שלי בחיים והן בגלל ההתמודדות שלי כמטפל ביום יום), אבל, בכל זאת, אנחנו יצורים בוחרים, נכון? אנחנו בוחרים לקום או לא לקום, בוחרים להזמין קפה או מאפה או שניהם, בוחרים בפפסי מקס ולא בקולה זירו (כן כן בסדר שמעתי לא בריא בסדר), בוחרים בביבי ולא בשרה, וכו'. יופי.
אבל אצל חברייא שעברו מספיק דברים המנגנון הזה לא סתם נדפק. יש ראיות איך ומדוע. הנה נניח סקירה מדהימה על זיכרון גוף ומה הוא עושה (3), איך טראומה מיידית גורמת לזכרונות להשאר (4), איך האמיגדלה שמגיבה מיד אחר אירועים כאלה מנבאת האם הטראומה תשאר הלאה (5), וחשוב מכך:
שאצל אנשים עם בעיות והתמודדויות מסויימות יש קישור פחות טוב בין המודע-נשלט שלהםן (6) (הקוטרקס הקדם-קדמי, PFC), הנה עוד מודל חולדות בקשר לזה (7), ואיך כן מהכיוון ההפוך – כאשר יש חיבור טוב בין הPFC לבין האמיגדלה אנחנו רואיםות ויסות טוב יותר של כל העסק (8).
כלומר שיש הסבר מנגנוני ועקבי מאד. אנשים שעברו משהו מספיק דפוק עלולים להגיע למצב שהם לא מצליחים לווסת את הרגשות ואת החוויות שלהם. זה משתלט עליהם מספיק וזורק לכל מצב קיצוני מספיק שישתיק את הקולות וימלא את הצרכים. זה מפחיד. זה מובן.
אבל מה עושיםות? האם יש הדגמות של דברים שעוזרים לזה?
ובכן. הנה מקבץ.
הראשון, איך לא, מדיטציה/מיינדפולנס. כן. תרגול של הדבר הזה מחזיר חזרה יכולות שליטה. או לכל הפחות, יש ראיות לזה. לדוגמה כאן (9).
אם נרחיב את המיינדפולנס לשיטות שונות, אחת האהובות עליי שגילוי נאות יש לי סוג של הכשרה בה גם הדגימה את זה, וזה ACT (10) או, טיפול בקבלה ומחויבות.
וגם, לא צוחק. הומור. מלא מלא הומור מסתבר שמתקשר לזה דרך שתי דרכים לפחות. כאן, וכאן (11,12)
אז כן. יש איך להחזיר קצת יותר ויסות רגשי בחיים האלה. וכן, ויסות רגשי בהחלט יכול לגרום ללכת לעזאזל בתחומי האוכל. וכן, מה שגורם לזה, במידה מסויימת, אני לא יודע אם היחיד שגורם אבל בהחלט – זה לעבור מספיק חרא.
אז קחו תיקוף.
החרא שלכםן באמת גורם לדברים דפוקים להשאר.
אתם לא דפוקיםות. אתם רק בני ובנות אנוש שמנסים להסתדר. לא שונה מאף אחד ואחת במובן הזה.
המוח קצת יצא מחיווט מסויים וזה בהחלט בר התמודדות.
מקורות:
- https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0195666323024376
- 10.1016/s0005-7967(03)00147-5
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9138975/
- https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1053810022000186
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7231977/
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3819156/
- https://www.nature.com/articles/s41467-020-15920-7
- https://academic.oup.com/scan/article/12/4/569/2739707
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9799303/
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6671286/
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7892587/
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC8140114/
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9799303/
