הרעיון הגדול שמאגד את צעד 10 הוא ההבנה שאנחנו בתהליך מתמשך. כלומר, יש שיאמרו, במידה רבה של צדק שאחר לפחות סיבוב אחד של הצעדים אנחנו מנסים לעשות את כל ה-12 כל יום בצורה מסויימת. עם זאת, יש שלושה צעדים שמדברים על התמשכות ובמובן מסויים אפשר גם להסתכל עליהם כעל יחידה אחידה – 10-11-12.
10 הוא התהליך מתמשך של צעדים 4-9 במובן מסויים. "להמשיך בחשבון נפש". חשבון נפש ניתן לייחס כמובן, לצעד 4. זו אותה מילה גם באנגלית, בשפה המקורית של הצעדים – חשבון-נפש, או Moral Inventory. מצויין. "כאשר שגינו, להודות בכך מיד". ההודאה היא מול צעד 5 (מישהו אחר) אבל בקלות ניתן לפרשה כצעד 8 ו-9. לזהות במי פגענו, לעשות תיקון. נכון, לא כתוב שאנחנו צריכים לעשות תיקונים נוספים, אבל אחרי שעוברים צעד 9 לפחות פעם אחת – זה הופך להיות, ולו בטיפה, קל יותר.
אבל איך כל זה קשור לאכילה רגשית? איך כל זה יכול לגרום לנו לאכול יותר טוב?
צעד 10 מגיע אחרי שכבר עברנו חתיכת דרך. אני חושב שהמשמעותית ביותר בשבילי כשאני מסתכל על זה עכשיו, בפוסט זה, בנקודה זו בזמן שלי – הם צעד 3, צעד 4 וצעד 9. כן, כל צעד אחר שעברתי היה מאד, מאד משמעותי בחיי אבל אלו ספציפית. צעד 3 אומר שאני מתכוונן (במקרה שלי, חזרה) לעבודה רוחנית בחיי ולעשות את חיי בצורה רוחנית; צעד 4 אומר שאני מסתכל בצורה נוספת על כל האירועים בחיי שהובילו אותי להתמכרות שלי ומה ההתמכרות שלי עשתה; וצעד 9 היה לנסות לתקן את הדרך. במובנים מסויימים גם חודשים אחר כך עוד המשכתי בתיקון הזה. אני מקווה להמשיך אותו כל עת שתזדמן הזדמנות כזו או אחרת לעשיית תיקון בפני מי שצריך.
מבחינת האוכל, אני מסתכל על זה בצורה שמשלבת הסתכלות התנהגותית סטייל CBT או DBT. אם קרה משהו שהחליק אותנו לעבר התנהגות פחות מקובלת או שאנחנו פחות רוצים – להבחין כמו בצעד 4:
מה קרה, מה היה לפני זה, מה היו הרגשות שלנו, אילו חלקים באישיות שלנו הופעלו, על אילו פחדים זה ישב לנו, ועל מה יש לנו להתפלל.
בצורה דומה למדי, צעד 10 מזכיר לנו לא רק להסתכל על ההתנהגות הלא-רצויה שקשורה נניח באכילה (או בכל שימוש אחר) אלא גם על אירועים אחרים בחיים שלנו שאולי ישפיעו על זה. קחו לדוגמה ריב עם חבר.ה טוב.ה או בן.ת זוג. קחו לדוגמה התנהגות לא הולמת בעבודה (נניח, לאחר בצורה קבועה או לאחר בדד-ליין רציני). אלו התנהגויות שבלי משים הופכות אחר-כך להצטברות רגשות שמתפרצת לנו בהתנהגויות פחות רצויות – כמו אכילה. הרי לא סתם אנחנו מגיעים לרגשית באכילה שלנו – אלו רגשות שמצטברים, יוצאים, במקום להיות תופעה נפלאה ונהדרת הופכים למעין מורסה קשה לעיכול וזה פחות נעים כבר. כן, רגשות הם דבר נפלא גם כשהם קשים ולא נעימים אבל החוויה שלנו אותם יכולה להיות קשה לעיתים.
צעד 10 עוזר לנו להתבונן בזה. צעד 10 עוזר לנו לא לוותר לעצמנו פה על שני דברים שהם כביכול קצוות אבל הם אחד – חמלה וגבולות. חמלה ללא גבולות יכולה להתמזג לתוך רחמים ולתוך כל כך הרבה דברים אחרים שמאפשרים לנו התנהגות שאנחנו לא איתה. גבולות ללא חמלה הופכים לאיסורים ולהחמרות ולחוויה דיקטטורית משהו. חמלה בתוך גבולות, גבולות עם חמלה – הם האיזון שמייצר את ספירת התפארת בקבלה (דין/גבורה + רחמים/חסד). כלומר, אנחנו לא פועלים גרוע כי אנחנו אנשים רעים אבל אנחנו יכולים לצפות מעצמנו או לרצות שנהיה טובים יותר ולפעול למול זה.
לפי רוב חוברות העבודה יש סט מסודר של שאלות צעד 10 שניתן לשאול את עצמנו באופן די קבוע. האם שיקרנו? האם הסתרנו משהו? האם חשבנו על מישהו אחר? האם עזרנו לחבר.ה שבדרך? האם השקענו זמן לקשר מודע ונוכח עם הכח העליון שלנו? וכן הלאה. אני מציע להסתכל על השאלות האלה, או לייצר לעצמכםן שאלות לבדיקה באמצע יום או בסוף יום שהולכות לפי אותו חשבון-נפש מוסרי, אותו מלאי (Inventory) חסר-פחד – גם שקשור לאכילה שלכםן.
חשבו על זה לרגע. אילו מחשבות מובילות אתכםן לאכול? אילו רגשות בעיקר גורמים לכם לפעול כמו שאתםן לא רוצים? נסו לעבור את מסך ה "אוכל זה טעים" או "כי זה מרגיע אותי". זה רק ההרגל מנסה לשמר את עצמו וזה בסדר ואנחנו מקבלים את זה בנחת, אבל אפשר לחפור עמוק יותר. אפשר להביט פנימה אל עבר התהום, היא אמנם תביט חזרה – אבל ייתכן מאד שהיא תביט באותה החמלה שאתם מביטים בה.
עד כמה פעולה נגד הערכים שלכםן תגרום לכםן בסופו של דבר לאכול שלא כמו שאתםן רוציםות?
ולהפך,
עד כמה אכילה לפי הערכים שלכםן דווקא היא כן חיובית לכםן וגורמת גם לדברים אחרים לקרות בחייכםן?
על כך בצעד הבא.
רצונו יעשה ולא שלנו, אמן.
