אכילה היא לגמרי צעד 11. זה נשמע מוזר קצת, וזה נכון לכל התמכרות באשר היא, אבל אני אסביר.
הרעיון הגדול בצעד 11 הוא הקשר המודע, ההכרתי – קשר רוחני עם הכח העליון שלנו, יהא אשר יהא, בהבנה שדרך מערכת היחסים הזו אנחנו יכולים להגשים הכל ולעשות הכל למעשה, או אם לא הכל אז לכל הפחות שזהו היסוד להחלמה שלנו. זוהי השלמה לשלושת הצעדים הראשונים והמשך שלהם, העמקה שלהם. זוהי דרישה שונה מהצעדים הראשונים כי בניגוד אליהם לא מדובר ביצירת השורש אלא בטיפוח הפרח והגבעול והעלים של הפרח של ההחלמה שלנו, תהא אשר תהא. אם צעד 10 היה צעדים 4-9, צעד 11 הוא צעדים 1-3 שוב ושוב.
אז איך אוכל מתקשר לכך? כי אוכל הוא גם פעולה רוחנית. לא רק, כמובן, אבל גם.
נפרק את זה לשני שלבים עיקריים באכילה, או שתי מסגרות התייחסות ושיח: טכני והתנהגותי.
במישור הטכני
אכילה מתייחסת להרכב, מה, אדם אוכל. כאן יש אינספור חלוקות, החל מהביוכימית הבסיסית ביותר שמדברת על אסופות המולקולות השונות: אלו שאנחנו מכירים יותר ואלו שפחות; אלו שנאכל יותר (מאקרונוטריינטים) ואלו שנאכל פחות (מיקרונוטריינטים). אני לא שואף להכנס כאן לרמה היותר מדי שמית ומפורטת של אילו רכיבי תזונה עלינו לאכול אלא יותר הדפוס – כמו תמיד. למה? כי הדפוס הוא זה שקובע את מרבית ההשפעה, הוא ההתייחסות הכוללת יותר ומכאן הנוחה יותר לתקשר הלאה לגבי מה מומלץ.
מבחינת הדפוס, ככל שנרבה בדפוס שמתאים וחיובי יותר עבור הבריאות שלנו כך נגיע רחוק יותר. כלומר, ככל שהדפוס שלנו יכיל יותר רכיבי תזונה חיוניים בכמותם המומלצת (ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו חיוניות, חומצות שומן חיוניות) וכמות סיבים סבירה (25-35~ גרם ליום) ולעומת זאת, פחות סוכר מוסף (פחמימות הן לא השטן אמנם) ופחות שומן טראנס (נדיר כבר) ולא הרבה-יותר-מדי שומן רווי ונתרן – נגיע לדפוס מומלץ למדי. לרוב מדובר באכילה מרובה של ירקות ופירות, קיום קטניות, שימוש בדגנים מלאים והפחתת מזון אולטרא-מעובד ובעיקר פחות חטיפים, שתייה מתוקה ובשר אדום מעובד (נקניקים, נקניקיות).
לא דפוס שכל כך קשה להגיע אליו, לא לפחות במדינת ישראל, גם בימים טרופים אלו של מלחמה, אינפלציה פוסט קורונה ורעות אחרות.
על שפע הקשר בין דפוסים מומלצים יותר – כמו "דיאטה" ים תיכונית או DASH או צמחונות/טבעונות (כספקטרום) וכו' – לבין הפחתת סיכון לתחלואה כרונית ורעות אחרות יש לא מעט ספרות מקצועית שאין טעם שאצטט בפוסט זה. סיכוי סביר שפוסטים אחרים כאן ציטטו מחקרים כאלו ולא מעט מהם.
לכן, גם אם הבעיה בחייכםן היא אכילה רגשית, באספקט הטכני, תמיד מומלצת אכילה מוגברת יותר של מה שעדיף ואכילה מופחתת של מה שלא. זה קצת כמו הבדיחה על מפלגות "מרכז קיצוני", בעד מה שטוב, נגד מה שרע. לכן גם אני לא אוהב "להתקע" על השיח הזה. הוא בנאלי למדי ולא מחדש במיוחד ורוב הציבור יודע כבר שעדיף לו לאכול פחות זבל ויותר דברים מהצומח. מכאן אנחנו מגיעים לרובד מעניין יותר, והוא הרוב ההתנהגותי.
במישור ההתנהגותי
מעניין יותר להביט כיצד אכילה (בהיעדר מילים אחרות) "בריאה" (אוי אני לא מחבב את זה, באמת) מצליחה לייצב לנו הרבה דברים.
אכילה מומלצת יותר עוזרת לנו:
- לארגן את הזמן שלנו. אם אנחנו מתכננים ארוחות, אנחנו מתכננים את ההכנה שלהן ושמים לעצמנו יעד לזה.
- אם אנחנו מכינים לעצמנו סלט לדוגמה, אנחנו משקיעים בעצמנו. זו התנהגות שוואלה, קשה לי אפילו לשים מרכאות כפולות כשאני קורא לה "בריאה" כי היא באמת, וול, בריאה בהרבה מובנים – זה לעשות טוב לעצמנו, זה להעניק לעצמנו, זה להשקיע בעצמנו. ייתכן גם באחרים. מה רע?
- זה עוזר לתכנן את הקניות שלנו, אולי גם את ההוצאות שלנו בהתאם.
- זה נותן חוויה של "אנחנו ילדים גדולים ואחראים לעצמנו ולאחרים".
- זה הופך לעוגן. בעיקר אם יש את הפחד של "מה הארוחה הבאה". לאט לאט אפשר להבין מה הארוחה הבאה. אפשר גם לקבל אותה בקלות אם אנחנו לא בדיוק יודעים מה אנחנו רוצים.
- זה מאפשר להיות מעין נקודות ניקוז אליהן הרצון שלנו לאוכל כזה או אחר נופל. זה הופך את זה לקל יותר.
או בקיצור, הכל הופך לקל יותר סביב זה.
גם הטכני (בריאותי-פיזיולוגי) וגם ההתנהגותי יוצרים מצב שמתמזג אלכימית למקום הרוחני. אם אנחנו עושיםות טוב לעצמנו בכל כך הרבה מישורים שכאלו בחיינו, חזקה על כך שהדבר יהיה חלק מעשייה שמגיעה גם מעבר אלינו – ולו רק כי אנחנו מוכנים לכך יותר או שמא כי כשיש מספיק לעצמנו קל להעניק הלאה, וההענקה הלאה היא השלמות הרוחנית שדרושה בין השאר, לצעד 12 עליו נדבר בהמשך.
יתרה מזו, אספקט רוחני לאכילה הוא לא בהכרח רעיון רע או זר לכולםן, גם אם אין למישהו זיקה נניח ליהדות או לכל דת אחרת. אדם יכול לבחור את הכח העליון שלו בצעד 2 הרי בצורה מנותקת מדת פורמלית או כל דבר דומה לזה. אבל למה שהאוכל לא יהיה גם מטאפורה או משהו במישור נוסף, כזה שמחבר אותנו לאותו כח עליון בצורה ישירה? אם כך בא לכםן לייצר קשר מודע ונוכח והכרתי לא-ל, בבקשה. אני אישית בעד. ולמה? כי זו עוד דרך לחוות את החיים. מבחינתי, המימד הרוחני כמוהו כמו ללמוד מוזיקה בצורה מקצועית ולהבין שכאשר אנחנו שומעים מנגינה כלשהי במוזיקה מערבית למדי – יש לה הרמוניה. ואם יש לה הרמוניה, ייתכן ויש שם חוקיות מעניינת או משהו מעניין שקורה שנוח לשמוע. היינו הך כאן.
צעד 11 לרוב כולל תפילה, מדיטציה. כולל ניסיון לתהות איפה הכח העליון שלנו מתקיים גם בדברים הקטנים. כאן זה לא שונה מכך.
זוהי עוד דרך להתקיים.
רצונו יעשה ולא שלנו.
