דבר תורה יומי | כ"ו בתשרי תשפ"ז

כ"ו בתשרי 7.10.26

לא נשכח.

ובכל זאת. מוקדש לעילוי נשמות הנרצחיםות, הנאנסיםות, הנשביםות, הנשרפיםות, הפצועיםות וכולנו, בשעתנו הנוראה ביותר ובשעתנו היפה ביות.ר.

-אנחה, נשימה עמוקה-

פרק ג' פס' כ"ד:

וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ {ס}    

רש"י

החרב המתהפכת. וְלָהּ לַהַט לְאַיֵּם עָלָיו מִלִּכָּנֵס עוֹד לַגַּן תַּרְגּוּם לַהַט שְׁנַן, כְּמוֹ שָׁלַף שְׁנָנָא וּבִלְשׁוֹן לַעַז לא"מא וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ, וַאֲנִי אֵינִי בָא אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ:

ועל זה ענה המהר"ל מפראג ב"גור אריה":

להט החרב כו'. פירוש דאין לפרש שהשכין להט החרב, דלהט אין בו ממש, ולא שייך בו "המתהפכת":

בכור שור

את הכרובים. הן המלאכים בדמות שוורים וקורא אותם כרובים על שם חרישה כדאמ' בבבא דבי רב ויומא דכרוב ותני יומא כרבא לא הוי והוא לשון חרישה, והכי מוכח ביחזקאל (עי' שם א' י' ופרש י' י"ד) דבמקום (אחד) הוא אומ' ופני שור מהשמאל לארבעתן ומונה שם פני אדם אריה ושור ונשר (וכרוב) אינו מונה דכרוב במקום שור, ובסוכה (ה' ב' ועיין חגיגה י"ג ע"ב) פרכי לה אהדדי ומשני כרוב אפי זוטרי פני אדם בחור כי יחזקאל ביקש להחליף במעשה המרכבה שור לאדם משום מעשה העגל כך פירשו רבותינו והוא האמת במרכבה, אבל לפי הפשט קודם שבא יחזקאל כרוב ושור אחד הוא, שמתחילה שם האדם לעבדה ולשמרה וכשגירש האדם שם הכרובים לחרישה דהוא לשון כרבא, וזהו לעבדה, ולהב החרב לשמרה:

דעת זקנים

להט החרב. זו גיהנם, המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין, על הרשעים:

ויש גם ל"אם המקרא" (פרשנות מאוחרת יחסית, מאה ה-19 מאיטליה של ר' אמזלג) על זה בהרחבה רבה שכוללת כאן כמה וכמה וכמה מאפיינים שיש לנו מהפסוק המיסטי הזה.

***

מעבר לזה שזו הפעם הראשונה שהכרובים מגיעים אלינו; אח"כ הם חוזרים על ארון הקודש כייצוג; וביחזקאל; וכנראה הלאה בדמויות שונות ומשונות (ואצל הנוצרים כנראה גם ב"התגלויות" של יוחנן החוזה), אני לא יכול שלא לחשוב על שני דברים שקופצים לראש שאינם דת ואינם דבר. או שאולי, הם קצת דת פוסט-מודרנית עבורי.

1. הירוז אוף מייט אנד מג'יק 3. הARCHANGEL. כאילו. ד ו ר ש! יש לו חרב לוהטת! והוא היצור הכי חזק במשחק OMG
2. SCP-001, THE GATE GUARDIAN

מי שלא מכיר, מוזמן לחפש. זה מבריק.

זה נשמע כאילו אני לא רציני, אבל אני כן. אני רציני כי שני הדברים האלה – המשחק הירוז 3, ויקום ה-SCP בעצמם יוצרים יקומי LORE, יקומי "תורה" או "סיפור" מאחורה שהם כל כך עשירים, נוגעים וחלק מהחיים עד כדי שיש בהם בכדי חלק מהעניין הקושר – מיתוס.

הפסוק הזה, יותר מהכל, הוא מיתוס מרתק.

אבל בשביל זה, צריך לפרק אותו עוד קצת יותר ממה שהמפרשים האחרים התייחסו אליו ואני רוצה להציע את הפרשנות שלי שמתחברת לפרשנויות שהצגתי.

קודם כל, חלוקה לטעמים:

וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם

טפחא ואז אתנחתא. כלומר, ויגרש, את האדם. אוקי. הדבר הראשון והעיקרי שיש כאן זה גירוש האדם מעדן והוא מקבל כאן כמה מילים ספציפיות כדי להגיד – זהו. נחתם. לא חוזרים. בפרשנויות אחרות של רש"י ואחרים (ספורנו גם) זה אומר זהו. לא חוזרים. אין יותר. האדם לא יכול להיות כחלק מ-{….} עדן.

ואז.

 וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים

וישכן. ישים? יתן להם לגור שם? ישים את ה"וייב" שלהם? מה זה אומר וישכן בעניין זה? שוב, למפרשים אין הסברים מעמיקים על זה בינתיים. אבל הכרובים מופיעים.

 וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת

עוד מפסק נוסף.

החרב מתהפכת עם הלהט. היא נפרדת לכאורה מהכרובים (כי שניהם מקבלים "את" נפרד, היינו שני מושאים נפרדים). אז מי מחזיק בחרב?

האם להט החרב המתהפכת היא חרב כשלעצמה? האם היא מונפת על ידי הכרובים כמו שאנחנו מדמיינים את המלאכים-המודרניים-הנוצריים/גנוסטיים/פרסיים שלנו?

 לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃

הופה. לשמור את מה? את דרך עץ החיים. האם זה הדרך א ל עץ החיים? לא. האם זה הדרך ש ל עץ החיים? אולי. האם זה כדי שלא לגעת בעץ הזה כדי… מה?

האם עץ החיים הוא באמת החכמה הנסתרת?

החכמה המפוצלת השנייה בספר איוב?

האם זה… מה בעצם?

מה זה?

להט – משוננת, אש, משוננת?

מתהפכת, מה זה אומר?

האם כמו שהוסיפו לנו שם, בין קור וחום? בין מה למה?

ומה תפקיד השור, העגל, בכל מה שקשור לדמויות המיסטיות האלה?

האם זה העוצמה, הקרניים, חוסר הויתור?

מה בשור כל כך הפך להיות ששמר לנו יצורים אחרים שאולי מתאימים יותר לשמור על הגן ולשמור על העץ בעיקר – המינוטאור? הגורגון? (שתיהן גם כן דמויות בהירוז, מעולות אגב).

***

האדם מגורש.

שוכנים "במקום" הכרובים שיש להם מטרה אחת. לשמור את דרך עץ החיים.

הם ולהט החרב המתהפכת.

ועוד עליה, בזהר ובילקוט ראובני:

זהר:

ואת להט החרב המתהפכת, כל אלו הנמצאים בדינים דולגים בהעולם, שמתהפכים לצורות רבות, כדי להפרע מן העולם. לפעמים הם צורות אנשים, ולפעמים בצורות נשים, ולפעמים הם אש לוהט, ולפעמים הם רוחות, ואין מי שיעמוד עליהם, וכל זה הוא לשמור את דרך עץ החיים, שלא יוסיפו להרע כבתחילה…

להט החרב היינו אלו הלוהטים אש ועונשים קשים על ראשיהם של הרשעים והפושעים, והצורות מהתפכים לכמה מינים של דינים לפי דרכיהם של בני אדם… (בראשית ב שיד, ועיין שם עוד)

…בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הרי העמדנו שאלו הנשים שהם מצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם מצד דין הקשה… ואלו נקראות להט החרב המתהפכת, ולא שהן עצמן הן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו הנקראת חרב נוקמת נקם ברית… (ויקרא שכה, ועיין שם עוד)

אז נשתנה אדם לכמה אופנים, פעמים לטוב ופעמים לרע, פעמים דין ופעמים רחמים… ועל כן נקרא להט החרב המתהפכת מן צד זה לצד זה, מטוב לרע ומרחמים לדין מתהפכת היא, ונקראת טוב ורע… (אמור שלח, ועיין שם עוד)

ילקוט ראובני:

להט החרב המתהפכת, אינון תופסי דמלכותא, דמתהפכין זימנין לגוברין וזמנין לנשין, להט החרב דא בינה דמתהפכית מדינא לרחמי לצדיקי למיהב אגרא לון לעולם הבא, מלכות להט החרב המתהפכת למידן רשעים בעלמא הדין.

להט החרב המתהפכת וגו', דא מטטרון דאתהפך מדינא לרחמים, וביה אשתנו כל דיוקנין וכו', כד אתהפך מימינא לשמאלא אחזי פרצופא דשור, וכד אתהפיך משמאלא לימינא אחזי פרצופא דאריה, וכד אתהפך תרווייהו למערב אתחזי אנפין ואתהפך לנשר, וכד אתהפך למזרח אתהפך לאדם. י"ב מזלות אתחזוי ביה, וכל דיוקנין דמלאכים ודיוקנין דנשמתין ודיוקנא דכל מה דאתברי בשמיא ובארעא… (בראשית עמוד מד)

ומה אפשר להבין מזה?

1. השתקפות רפלקסיבית: המציאות כמראה של ההתנהגות האנושית

אחת התובנות הבולטות בזהר היא שההתהפכות אינה אקראית, אלא מגיבה למצבו המוסרי והרוחני של האדם:

• מידה כנגד מידה: הדינים והצורות משתנים "לפי דרכיהם של בני אדם". אם האדם מתהפך במעשיו מטוב לרע או מרחמים לדין, גם המערכת המטאפיזית שמנהיגה אותו משנה את פניה בהתאם.
• השינוי הפנימי של האדם: כפי שנאמר בקטע מפרשת אמור, האדם עצמו "משתנה לכמה אופנים" (פעמים לטוב, פעמים לרע), ולכן המפגש שלו עם המציאות נקרא "להט החרב המתהפכת" – המציאות הופכת לטוב או לרע, לרחמים או לדין, בהתאם לזווית שבה האדם מעמיד את עצמו מולָה.

2. נזילות הדימוי והצורה: מנגנון הדינים בעולם

במקורות אלו, החרב המתהפכת מתוארת כמציאות בעלת פלואידיות צורנית מוחלטת:

• שינוי צורה ופנים (מטמורפוזה): הכוחות הפועלים תחת הגדרה זו "מתהפכים לצורות רבות" – אנשים, נשים, אש לוהטת, רוחות או מלאכים.
• נזילות מגדרית סמלית: ההתהפכות בין "צורות אנשים" ל"צורות נשים" (או "זמנין לגוברין וזמנין לנשין") מבטאת בקבלה את המעבר בין משפיע (דכורא/זכר) לבין מקבל/שולט בדין (נוקבא/נקבה). כשהגברים חוטאים, הדין הקשה משתלט והופך לכוח השולט בהם, ומקור הדין הזה נקרא "להט" המשתלשל מ"חרב נוקמת נקם ברית".

3. התהפכות בין דין לרחמים (השכינה, בינה ומטטרון)

הילקוט ראובני והזהר מרחיבים את מושג החרב המתהפכת משורש הדין אל שורש הרחמים והתיקון:

• בינה ומלכות: הילקוט ראובני מציין שבינה היא "להט החרב" כשהיא מתהפכת מדין לרחמים כדי לתת שכר לצדיקים, בעוד שהמלכות מייצגת את להט החרב כשהיא דנה את הרשעים בעולם הזה.
• מטטרון והמרכבה: החרב המתהפכת מזוהה עם שר הפנים (מטטרון), שמשנה את "דיוקניו" לפי כיווני הרוח והמידות:
  • ימין (חסד/דרום) / שמאלה (דין/צפון): פני אריה (חסד) מול פני שור (דין).
  • מערב / מזרח: פני נשר מול פני אדם.
  • שיקוף כללי: דרך מטטרון והחרב המתהפכת משתקפים כל י"ב המזלות, דמויות המלאכים, הנשמות והבריאה כולה. הוא מתפקד כ"מנסרה" או מראה קוסמית שדרכה כל הנבראים מתגלגלים ומשתנים.

4. הגנה על "דרך עץ החיים"

למרות הדינים, העונשים והצורות המפחידות לעיתים, המטרה הכללית של הלהט המתהפך היא חיובית במהותה:

• החרב המתהפכת ניצבת שם "לשמור את דרך עץ החיים, שלא יוסיפו להרע כבתחילה".
• הדין, הזעזוע וההשתנות המתמדת אינם נקמה עיוורת, אלא גדר הגנתית המונעת מהרע להתפשט ולפגוע במקור החיים האלוהי (עץ החיים/ספירת תפארת/יסוד), ומשמשת כלי לתיקון ולביאור הרע מן העולם.

***

כמה תובנות משלוש מילים.

***

בכורות י"ט ע"א

מַתְנִי' יוֹצֵא דּוֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם וְהַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר

גְּמָ' בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי טַרְפוֹן מְסַפְּקָא לֵיהּ בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד אִי הָוֵי בְּכוֹר אִי לָא הָוֵי בְּכוֹר וְרַבִּי עֲקִיבָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר 

בוא נתרכז במה שרבי עקיבא אמר פה.

יש לנו ולד כפול, תאומים. אחד יוצא דרך קיסרי ראשון ואחריו יוצא בלידה רגילה השנייה.

טרפון אומר – שניהם בחזקת בכורים, מחכים מי שידפק שהלאה.

רבי עקיבא אומר – שניהם לא בכורים. הראשון לא הוציא את הפטר (לא יצא רגיל) השני יצא שני ולא בכור.

במה חלוקים בגמרא?

הגמרא מסבירה ששורש המחלוקת אינו בטעות עובדתית, אלא בשאלה עקרונית: מה קורה כשולד מקיים רק חצי מההגדרה של בכור?

המושג "בכור לדבר אחד" פירושו:

• הוולד הראשון הוא בכור לולדות (הוא יצא ראשון בעולם, אך לא פטר רחם).
• הוולד השני הוא בכור לרחם (הוא פטר רחם, אך אינו ראשון בעולם).

הסבר המחלוקת לפי הגמרא:

• רבי עקיבא פשיטא ליה: לרבי עקיבא ברור ש"בכור לדבר אחד" אינו בכור. התורה דרשה שהבכורה תתקיים באותו הוולד עצמו – שיהיה גם פטר רחם וגם ראשון. מאחר ואף אחד מהם לא מחזיק בשני הקידומות הללו, שניהם חולין גמורים.
• רבי טרפון מספקה ליה: רבי טרפון מסתפק שמא התורה מחשיבה גם מי שהוא "בכור לדבר אחד" (כלומר, שמא מספיק שולד יקיים את אחד מהקריטריונים כדי להיכנס לגדר ספק-בכור). מאחר והוא מסתפק שמא האחד בכור או שמא השני בכור, הוא מטיל קדושת ספק על שניהם.

***

ההגיון פה מעניין אותי. בעיקר ברמה של "איזה תנאי הופך להיות תנאי מספק". האם זה שיש לפחות תנאי אחד לבכורה הופך אותנו לבכורים?

האם זה שאין פה ואין פה יותר מדי אומר שאנחנו יכולים להפסיק מזה?

אגב, בהמשך, בסוף הדף, יש דיון על זה בהתייחס על מצוות ייבום וקטינים.

איך נאמר, לא נוגע בזה, גם לא בלייזר, מצטער. לא. לא. לא.

אבל לצערי, זה על אותו עניין.

באיזה תנאי דברים נכנסים?

***

באיזה תנאי יכולה להתהפך הלהט?

***

תניא, אגרות קודש כ"ה:

וכנודע מ"ש הבעש"ט ז"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים שצירוף אותיות שנבראו בהן השמים שהוא מאמר יהי רקיע כו' הן נצבות ועומדות מלובשות בשמים לעולם להחיותם ולקיימם ולא כהפלוסופים שכופרים בהשגחה פרטית ומדמין בדמיונם הכוזב את מעשה ה' עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף שאף שידיו מסולקות הימנו הוא קיים מעצמו וטח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף עד"מ אשר הוליך ה' ברוח קדים עזה כל הלילה ויבקעו המים ואילו פסק הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה אף שטבע זה במים הוא ג"כ נברא ומחודש יש מאין שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח רק שטבע המים אינו כן וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת י"ס עאכ"ו שבהסתלקות ח"ו כח הבורא יש מאין מן הנברא ישוב הנברא לאין ואפס ממש אלא צ"ל כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו ובחי' זה הוא דבר ה' ורוח פיו שבעשרה מאמרות שבהן נברא העולם ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחי' דומם שבה חיותן וקיומן הוא דבר ה' מי' מאמרות המלובש בהן ומקיימן להיות דומם ויש מאין ולא יחזרו לאין ואפס ממש כשהיו 

להחיות ולקיימם. לעולם.

מעשה הבריאה הוא מעשה מתמשך. דברים שנבראו יש להם יכולת להתמשך. השמים ממשיכים.

הארץ ממשיכה.

אפילו הדומים, והכל. הכל מתוך האמרה והכל ממשיך ומתמשך מאותה האמרה.

גם להט החרב ממשיך.

גם הכרובים.

גם הטעות של אדם וחווה.

גם השאלה אם בכור שבא בקיסרי הוא בכור.

גם השביעי.

***

אז למה השביעי היה צריך להיות?

למה החטא של אדם?

למה אי אפשר להכריע בכזו קלות, אם ולד בקיסרית הוא פטר או לא?

הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים. הָעִנְיָן בָּזֶה כִּי בַּתְּחִלָּה מַה שֶּׁבָּאָה הַבְּרִיאָה לָעוֹלָם הַזֶּה הָיָה עַל יְדֵי הַחֵטְא, כִּדְאִיתָא בַּזה"ק (קדושים פ"ג.) אָדָם קַדְמָאָה לָא הֲוָה לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא כְּלוּם, וּבְכִתְבֵי הָאֲרִ"י ז״ל [עץ חיים היכל ו' שער מ"ן ומ"ד דרוש א'] שֶׁקֹּדֶם הַחֵטְא הָיָה אֲחִיזָתוֹ קְטַנָּה בָּזֶה הָעוֹלָם, וְאַחַר הַחֵטְא הוּקְבַּע בִּקְבִיעוּת בָּזֶה הָעוֹלָם כִּרְצוֹן הַשי"ת כְּדֵי שֶׁהַטּוֹבָה יִהְיֶה נִקְרָא עַל שֵׁם יְגִיעַ כַּפָּיו, וְאִם הָיָה עוֹד אַחַר הַחֵטְא בְּגַן עֵדֶן הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵימוּת וּלְבָרֵר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וּרְצוֹן הַשי"ת הָיָה שֶׁהַחֵטְא לֹא יִתְבָּרֵר עַד לֶעָתִיד, כְּדֵי שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת אַחֲרָיו יְסַגְּלוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִים עַל שְׁמָם, לָכֵן נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, וּכְעִנְיָן שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן עַל עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה (משלי ל' ד"ה שממית).

המי שילוח, כרגיל.

בלי החטא לא הייתה לנו קביעות בעולם. עץ החיים הוא כזה לתשובה מיידית. הוא צ'יט-קוד יותר מהכל, אגב משחקי מחשב. הטובה מגיעה – כי יגיע כפינו, כמו בתהילים.

החטא לא יתברר עד לעתיד.

כדי שנגיע לבד. בעצמנו. למסקנה הזו.

בדיוק כמו לקבל את התשובות למבחן.

בדיוק כמו להשתמש ב AI כדי לדעת הכל (אירוני, נעזרתי לא מעט בבינה כדי להבין ולבאר כמה דברים פה).

בדיוק כמו.

עץ החיים הוא התשובה עצמה.

החיים, התורה, הם המראה.

לא לתת לAI לכתוב לנו את התשובות אבל כן לתת לנו ללמוד מזה, וממה שאפשר.

לכן נתגרשנו מגן עדן.

ואולי לכן היה שביעי.

כדי שנהיה ברגעים הטובים האלה. שנהיה העם שהיינו, לפחות ב-5 דקות אחרי לפני שחזרנו להיות קקות כרגיל.

איך היה עם המערכון היפה הזה של משה רבנו ביהודים באים אז?

אתם לא עם של קקות.

אנחנו עם של לביאות וכפירים, אנחנו עם של נתקעים בפקקים, אנחנו עם של קומבינות ושל "מה אתה ילד", אנחנו עם של חראות שיודעים להיות האנשים הכי הכי. אנחנו עם דפוק בשכל ופוסטטראומתי בקטע אחר אבל כשבא לו הוא הופך להיות רב-שרברב וחונק מחבל בכמה אלפי רגל מעל האדמה ועוזר להשתלט על מטוס חזרה ולמנוע אסון.

עם משוגע ודפוק ומה אני אגיד.

עם א-ל דפוקבשכל לא פחות, שאני לא מבין רוב הזמן, אבל לא עליי המלאכה להבין את אלוקים. עליי המלאכה לעשות.

כמו היום.

כמו ביום אחרי השביעי, שהסענו חיילים ומה לא.

כמו אז.

שיהיה קל וטוב.

אל נקמות ה'. תנקום במי שצריך אמן.

צרי.