א' מרחשוון תשפ"ז 12.10.26
חודש טוב ובשורות טובות. כמה שאני אוהב את חודש מרחשוון כעצמאי – זהו חג השגרה, בו לאף אחד אין יותר מדי תירוצים.
אבל מכאן, לבראשית ז' ט"ו-ט"ז:
וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־נֹ֖חַ אֶל־הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכׇּל־הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים׃
וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃
רמב"ן:
וְטַעַם וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נֶאֶסְפוּ אֵלָיו כְּלָל וְלֹא בָּאוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא שֶׁהָיָה הַגֶּשֶׁם וּבָא הוּא בַּתֵּבָה, כִּי הָאֵל הוּא צִוָּה וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן בְּרֶגַע אֶחָד:
מלבי"ם על שני הפסוקים האלה:
ויבאו. ספר הפלא שכולם באו אל נח, הגם שרובי החיות בורחים מן האדם, ואל התבה הגם שרובם בורחים משבת בית ומצודה ואוהבים החפשיות, ושלא באו רק שנים שנים ולא יותר, והיו מכל הבשר שלא חסר אחד מן המינים:
והבאים זכר ונקבה. שלא לבד שאל התיבה לא נכנסו רק שנים, כי גם לא באו ממקומם רק זכר ונקבה, שיש מיני עופות שזכר א' יש לו כמה נקבות כמו השכוי, לא באו ממקומם רק זוג, ואחר שנכנסו כולם סגר ה' שלא יכנס הגשם השוטף דרך הפתח ומאז היו כאלו יצאו מן העולם הישן שנגזר עליו השחתה והם חוץ לעולם עתידים ללכת על פני המים ומסוגרים מהשגחת ה' שלא יקרב אליהם המשחית, ועז"א ויסגור ה' בעדו, שזה מהשגחה הפרטית החופפת על נח ובכח שם הרחמים המרחם על בריותיו:
**
ספציפית ההתייחסות של מלב"ים היא מגניבה לאללה.
אני טוען בתוקף שהיה זה רגע התעלותי ברמת SCI FI. ברמת "יצירת יקום אחר ומקביל". בכלל, כל העניין הזה של דור אנוש ודור המבול הוא יצירה שהיא מבחינתי מעבר לפנטסטית.
תחשבו על זה ככה.
- התרבות האנושית נספרת במאות שנים שמסתבר שב-500 שנה, נניח, אתה מביא רק 3 צאצאים מדווחים לסיפור, ולא נניח כמו כמה חישובים שהרצתי בבינה המלאכותית, בין 338 אלף איש לבין כמה קוואדריליונים (תלוי בקצב הגידול וכמה נשארים בחיים וכן הלאה)
- התרבות האנושית מתחילה ואנשים כלשהם מתחילים את מה שאנחנו מכירים כאומנות. על כך בפרשת השבוע הקודמת.
- התרבות מייצרת ערים ומייצרת קיום שאנחנו לא מכירים ויכולים לפנטז עליו. עשו את זה ממני הרבה יותר טוב הא.נשים המבריקיםות מ-SCP FOUNDATION שכתבו נניח על כל המאבק בין הסרקיים לבין אנשי MEKHANE, היינו המכאניים או משהו בסגנון. ולפניהם, התרבות הDAEVITE שהייתה בכלל סיבירית משהו אבל לא נורא.
ואז לפתע,
לפי מלב"ים
א. החיות מגיעות בבום, בזמנן. גם הרמב"ן מדבר על זה. הכל קורה בעצם ברגע אחד.
ב. זה זוגות זוגות גם אם החיות רגילות אחרת. מגיעות כדי להתרבות, זרע לחיים, לעולם, כפי שכתוב לפני זה.
ג. נוצרת בעצם בועת מציאות שסוגרת מבחוץ. הדין – כאשר צוה אותו אלוקים, מביא את המשחית. החסד – ויסגור ה' בעדו – אומר שהבועה נסגרת והמציאות מבחוץ נפרדת.
כאן גם המוח והתודעה של נוח לא עומדת בזה, מבחינתי. כאן ההבדל בין תחילת הפרשה להמשך הפרשה. בין סוף בראשית, שנח היה איש צדיק תמים, לנח, עובר מסעות בין מימדיים, תודעתיים, טראומתיים, שבהם כל הקיום האנושי בעצם יושב עליו עכשיו.
"שומע?", אומר ה', "הכל עליך. כל ההתחדשות של לא רק הגזע האנושי, אלא החיים כולם חוץ מהדגים. תתפנק".
כזה.
מעבר לSCI FI של כל הדבר הזה – תרבות עתיקה, תיבה ענקית שמכילה את כל הביוספירה פחות או יותר חוץ מהדגים כולל מספיק לוגיסטיקה לכולם ל-40 יום, אטימות מוחלטת להרס מבחוץ כי אולי זה באמת מימד אחר, מציאות נפרדת – מעבר לכל זה נותרנו עם התהייה הזו.
מה קרה לך, נוח?
המפרשים לא נתנו לי לדעת. אולי אף אחד לא ידע. אולי סתם לא מצאתי את המדרשים.
הרלב"ג הוסיף:
ויסגור יי' בעדו. ר"ל שה' יתע' הגין עליו שלא הזיקוהו החיות רעות אשר שם אותם בתיבה.
מסתבר שגם מבפנים. החיות הרעות לא הזיקו לו למרות שיכלו.
אבל היו שם.
הכל עליך, נח. כמה לא נוח, נח.
***
בברכות כ"ד יש לנו את אחת המחלוקות המשונות שחייבות שאני אעלה אותן, פלוס, רבה בר בר חנה, כי כמובן שדבר מוזר צריך לבוא דרך הבנאדם שהביא לנו את המדרשים ההזויים ביותר בתלמוד אי פעם:
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאָסוּר בַּאֲכִילָה עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה כְּמַאן כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָסוּר בַּאֲכִילָה כְּרַבָּנַן
וְתוּ אִי כְּרַבָּנַן מַאי עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ דָּבָר מִיבְּעֵי לֵיהּ
וְכִי תֵּימָא מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי כְּרַבָּנַן אִי מְסַפְּקָא לֵיהּ אַמַּאי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְתוּ מִי מְסַפְּקָא לֵיהּ וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ חוּץ מֵעָרֵב וְצַיְדָן וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה
לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִיהוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי סָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל יוֹלֶדֶת מְרַחֶמֶת אוֹ אֵינָהּ מְרַחֶמֶת אִי הָכִי עַד דְּאַשְׁמְעִינַן חֲזִיר לַישְׁמְעִינַן טָלֶה וּלְמִילְקֵי עֲלֵיהּ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ
חֲזִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טָלֶה הֲוָה אָמֵינָא אִם תִּמְצָא לוֹמַר דְּסָבַר יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ דְּלָא מִינַהּ לָא אַשְׁמְעִינַן חֲזִיר דִּמְרַחֶמֶת וַאֲפִילּוּ דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי דְּאִיכָּא לְמֵימַר דִּלְמָא מְרַחֲמָא
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי
אַחַאי בְּרִיבִּי רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל מַהוּ מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִילֵימָא לִבְכוֹרָה וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּנַן תִּיבְּעֵי לֵיהּ טָלֶה
כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לִבְכוֹרָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן לַאֲכִילָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
לִבְכוֹרָה וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְאָמְרִי מְרַחֲמָא כִּי מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ דְּלָא מִינַהּ לָא אוֹ דִלְמָא דְּלָא מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא
לַאֲכִילָה וַאֲפִילּוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִם תִּמְצָא לוֹמַר סָבַר יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ דְּלָאו מִינַהּ לָא אוֹ דִלְמָא דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא תֵּיקוּ
אם נתמצת:
רחל (כבשה) מניקה חזיר והולכת איתו לכל מקום.
שתי השאלות ההלכתיות
- על הרחל: האם מחזיקים אותה כמי שילדה (ולכן היא פטורה מלהקדיש את הוולד הבא שלה כבכור)?
- על הוולד הכרוך אחריה (אם היה מדובר בטלה ולא בחזיר): האם הכריכה הזו מוכיחה בוודאות שזה הבן הביולוגי שלה (למשל, כדי לאסור לשחוט את שניהם באותו יום משום איסור "אותו ואת בנו")?
מה הוחלט?
- לגבי הבכורה של הרחל – הוכרע:
- הרחל פטורה מן הבכורה.
- נפסק כרבן שמעון בן גמליאל (רשב"ג), שבהמה מניקה היא בחזקת אם. עצם הנקת החזיר מוכיחה שהיא כבר ילדה בעבר, ולכן הוולד הבא שתלד אינו בכור.
- לגבי זיהוי הוולד הביולוגי (איסור "אותו ואת בנו") – נשאר ב"תֵּיקוּ" (ספק בלתי פתור):
- לא הוכרע.
- הגמרא מסופקת אם בהמה שילדה מסוגלת לאמץ ולרחם גם על ולדות ממין אחר (כמו חזיר). מכיוון שלא יודעים אם הכריכה נובעת מאימהות ביולוגית או סתם מאימוץ מקרי, הספק נשאר פתוח (תיקו), ולכן נוהגים לחומרא מספק ולא שוחטים את האם והוולד הכרוך אחריה באותו יום.
(החזיר עצמו, כמובן, אסור באכילה פשוט כי הוא חזיר).
חזיר יכול לינוק מרחל. האם זה פוטר אותו מהיותו חזיר?
הרחל מניקה את החזיר. מה זה אומר עליה? האם היא יכולה לתת בכורה?
העניין של הגבולות פה עוד יותר מתחדד. יש פרטים שלא יכולים להכנס לקבוצות. יש פרטים שמוציאים אחרים מהקבוצות שלהם מהרצף שלהם.
כך גם התיבה.
התיבה מוציאה מרצף אחר. התיבה יצרה את בועת הטהרה מול עולם שבו רחלות מניקות חזירים. שבהם חזירים מנסים להיות בבכורה.
אני דווקא אוהב חזירים.
אבל מה לעשות. אני בא מעם שמסתכל על חזיר כמו שהוא מסתכל. וזו נקודת ייחוס. לאו דווקא זה אומר שאני צריך לשנוא חזירים. או לחשוב כדעת רשב"ג.
ואיך לעזאזל ביולוגית זה אפשרי אני לא יודע, אבל זה יפה שבעצם חז"ל קיבלו את האפשרות של טראנסיות מעניינת…
***
התניא היומי ממשיך באגרות הקודש כ"ה:
והנה זלעו"ז יש עשרה כתרי דמסאבותא ומהן נמשכות נפשות העו"ג ג"כ כלולות מעשר בחי' אלו ממש ומודעת זאת בארץ מ"ש בספר הגלגולים ע"פ אשר שלט האדם באדם לרע לו שהוא סוד גלות השכינה בתוך הקליפות להחיותם ולהשליטם בזמן הגלות אבל הוא לרע לו וכו' ולכן העו"ג היו שולטין על ישראל להיות נפשות העו"ג מהקליפות אשר השכינה מתלבשת בבחי' גלות בתוכם והנה אף שזה צריך ביאור רחב איך ומה מ"מ האמת כן הוא אלא שאעפ"כ אין הקליפות והעו"ג יונקים ומקבלים חיות אלא מהארה הנמשכת להם מבחי' אחוריים דקדושה כמאן דשדי בתר כתפי' ואף גם זאת ע"י צמצומים ומסכים רבים ועצומים עד שנתלבשה הארה זו בחומריות עולם הזה ומשפעת לעו"ג עושר וכבוד וכל תענוגים גשמיים. משא"כ ישראל יונקים מבחי' פנים העליונים כמ"ש יאר ה' פניו אליך כל אחד ואחד לפי שרש נשמתו עד רום המעלות:
שימו לב!
גם כאן יש יניקה! לא רק הרחל המיניקה את החזיר, אלא ישראל שיונקים מבחינת פנים עליונים. יונקים ומקבלים חיות מההארה הנמשכת.
האם ישראל יכולים להיות החזיר שיונקים מהרחל?
או שמא, אדם שאינו מישראל נניח (לא, אני לא חושב שגויים הם חזירים… למרות שחזירים הם חמודים מאד…), יכול לינוק מהרחל?
הממ.
אולי זה סוד היניקה באמת.
גלות השכינה.
יש אור גם בחושך.
יש אור גם בקליפה.
יש אור גם בחודש שכולו מבול, חודש של צרות, חודש מרחשוון.
יש אור שם ואני אוהב לקרוא לו "חג השגרה" בתור עצמאי כי סופסוף אין הפרעות לעבוד.
גם אם הוא אור מהאחוריים.
גם אם זה שאריות, זה אור.
***
מי השילוח מזכיר משהו על מה שהיה כל כך רע בחוץ:
וְאַתֶּם שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ. בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (בראשית פרשה ל״ד,כ״א) מֵבִיא מַעֲשֶׂה עַל זֶה מִתַּלְמִידֵי ר"י אֵיךְ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִסְבּוֹר ד"ת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְגוּדָּל בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת וְאַף שֶׁאֲוִיר אַרְצוֹ הָיָה רָע. וְעַל זֶה מְסַיֵּם הַמִּדְרָשׁ לֵב בוֹסֵר בְּחֶלְקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי הַחֵטְא שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל הָיָה עֵינַיִם רָמוֹת שֶׁכׇּל אֶחָד הָיָה עֵינוֹ רָעָה בְּחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וְלָזֶה אָמַר הַש״י לְנֹחַ "וְאַתֶּם שִׁרְצוּ", שִׁרְצוּ הַיְנוּ קַטְנוּת כְּמוֹ שֶׁפֵּרש״י ז״ל עַל תֵּיבַת שֶׁרֶץ, וְזֶהוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ הַיְנוּ שֶׁתִּסְתַּפֵּק בַּחֵלֶק הַקָּטָן הַנִּיתָּן לְךָ וְלֹא תְקַנֵּא בְּחֵלֶק חֲבֵרְךָ, "וּרְבוּ בָהּ" הַיְנוּ שֶׁמֵּחֶלְקְךָ תְּקַבֵּל תַּעֲנוּג בְּכׇל פַּעַם יוֹתֵר וְתִתְפַּשֵּׁט בָּהּ מְאֹד.
עיניים רמות. כל אחד היה עינו רעה בחלק חברו.
ולכן, שרצו. לכן, תהיו כמו שרץ, תהיו בקטנה.
הבועה הקטנה השומרת אותנו מפני האבדון שבחוץ, שאלוקים מכווין אותה מהדין אך שומר אותנו דרך החסד. כי יש סדר לעולם ולפעמים הסדר הזה הוא כאוטי ומוזר ומעצבן, כשם שאת חוויית ה"רטוב" אנחנו מקבלים מהכאוטיקה של טריליוני מולקולות מים שנתקעות וזורמות ורוקדות אחת עם השנייה בקשרי מימן יפיפיים,
הבועה שמאפשרת את הזנת הרחל את החזיר, החושך מהאור, האור מהחושך, שלעיתים מוציא רחלות מהיכולת שלהן להיות נותנות בכורה והחזיר שלעולם לא יהיה כשר, אבל האקט קיים והחיים קיימים והדברים נעשים. והאור נמשך ונמשך.
שנזכה להמשיך אור.
חודש טוב
צרי
