ז' באב 21.7.26 דברים ד' מ"ד-מ"ה: וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אֵ֚לֶּה הָֽעֵדֹ֔ת וְהַֽחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ רש"י,

ו' באב 20.6.26 (ד,יא) וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל׃ (ד,יב) וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם

ה' באב 19.7.26 דברים ג' כ"ג-כ"ד: וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה

ב' אב 16.7.26 דברים ב' י'-יא': הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽים׃ רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים׃ מביא הרמב"ן

ר"ח מנחם אב א' 15.7.26 ודווקא בתאריך שכזה שאין מרבין בו בשמחה (אבל זה לא אומר שאין שמחה, רק אומר שענווים בה, כמו שחברי מלומדי

כ"ט תמוז 14.7.26 מכל הפסוקים שבא לי לדון בהם בפרשייה של יום שלישי, זה קופץ וניצב מול כולם: (א,לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע

כ"ח תמוז 13.7.26 (א,יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃ (א,יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃ טרחה – חכמה; משא –

כ"ז תמוז 12.7.26 דברים. אלו הדברים. מה אלו דברים? רש"י אומר – לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת וּמָנָה כָאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן, לְפִיכָךְ

כ"ד תמוז 9.7.26 והפעם, שני פסוקים על ערך. במקרה הזה, לכאורה חומרי. אבל בעצם, פנימי מאד: אחר מלחמת מדיין, שאף אחד לא נפגע והייתה ביזה

ככ"ג תמוז 8.7.26 ** במסעי, לאנשים יש שמות אחרי שלמקומות יש שמות (כלומר, בפרשיה היומית כחלק מהפרשה). (במדבר ל"ד ט"ז-כ"ט) במטות, אנשים (שיהיו להם שמות)

כ"ב תמוז, 7.7.26 במדבר ל' כ"ג: כׇּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם׃ אדרת אליהו על

כ"א תמוז, 6.7.26 סין, דפקה, אלוש.  רפידים, ארץ ציה בלי מים. מדבר סיני. קברות תאווה. חצרות, רתמה, רימון פרץ, לבנה, ריסה, קהלתה, הר שפר. ויחנו

כ' בתמוז, 5.6.27 נתחיל מהדף היומי.  תְּנַן הָתָם כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת

צום י"ז בתזמוז, 2.7.26 וְכֵן אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵיחָרֵב וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, לֹא

ט"ז תמוז, 1.7.26 במדבר כ"ז ז' כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃ רש"י נותן כמה

ט"ו תמוז 30.6.26 לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃ אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃ עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין

י"ד תמוז 29.6.26 ואוו, ממה להתחיל היום בתלמוד! כמה אגדות מגניבות יש! זה מתחיל באגדות על קיסר ורומאים ורומאיות אחרות שמנסות להקניט סביב האלוקות עצמה.

י"ג תמוז 28.6.26 פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה

י' בתמוז 25.6.26 דף נ"ו יוצא דופן מבחינתי בגלל כמה סיבות. ראשית, התייחסות שנראית כאמור, מאד, אה, "בשרנית" או שמא, מאד ראשונית, פרימורדיאלית, קמאית וקשה.

ט' בתמוז 24.6.26 ועכשיו, סוגיה הזויה ומרתקת ומבלבלת לגמרי שמשיקה לנו בכלל על ענייני אבר מן החי ולא רק על האם בהמה כשרה או טרפה.

ח' תמוז 23.6.26 בדף היומי (חולין נ"ד), בין החלטות על גרוגרות ועל נקבים שונים וגדליהם כגודל מטבעות שונים מופיע הסיפור הזה שאני מתעקש עליו למרות

ז' תמוז תשפ"ו 22.6.26 נפתח בפרשיה ליום שני. במדבר כ"ח י"ח: וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙

ו' תמוז התשפ"ו 21.6.26 פסוקי הפתיחה לפרשת בלק מרתקים במובן מסויים. הם נראים אינפורמטיביים. אבל הכתיבה שלהם טריקית. ובעיקר, האדרת אליהו מוסיף בומבה קבליסטית שאני

ג' תמוז תשפ"ו 18.6.26 בחלוקה לשניים מקרא אחד תרגום, הפרשייה היום נושאת דרמה מעניינת: פרק כ', פסוקים כ"ב-כ"ט: כב וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר

ב' תמוז תשפ"ו 17.6.26 נתחיל בפרשה: במדבר כ': וַיְמָאֵ֣ן ׀ אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָלָֽיו׃ {פ} כל הפרשייה הזו לפי החלוקה ליום רביעי

א' תמוז (חודש טוב) תשפ"ו, 16.6.26 איזה דבר חמוד מהתלמוד יש לנו היום (חולין מ"ז ע"ב): אָמַר רַפְרָם הַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא לְאוּפְתָּא טְרֵפָה אִיכָּא דְּאָמְרִי

ל' סיוון תשפ"ו 15.6.26 נתחיל משני דברים בתלמוד (חולין מ"ו): נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְכוּ' הָא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּלוּם כְּשֵׁרָה אַף עַל גַּב דְּלָא הָוֵי כְּזַיִת וְהָתְנַן

כ"ט כסלו 14.6.26 בדף היומי, חולין מ"ה, ישנה סוגיה קצרה חביבה שממשיכה את הדיון המאד טכני-אנטומי (מרשים לדעתי בתאימות שלו למדע היום ככל הידוע לי)

כ"ו בסיוון 11.6.26 ** בדף היומי (חולין מ"ב) יש דיון ארוך מאד ומתמשך על מתי חיה טרפה או לא. שתי סוגיות מעניינות עולות. אחת מהמשנה

כ"ה בסיוון 10.6.26 *** נתחיל דווקא מפרשת השבוע. שני פסוקים מהפרשיה ליום הזה: (יז,יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (יז,טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח

חולין דף מ' ע"א (עם זנב של ל"ט ע"ב בשביל המשנה פה) מתני' השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו

הדף היומי (חולין לט, מסכת שעוסקת בדיני שחיטה) שלנו מביא לנו את אחת המחלוקות המרתקות. הכל מתחיל בגלל ויכוח בין הזוג האהוב עלינו בגמרא, ר'

חולין ל"ח ע"ב מתני' השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה ור"א פוסל אמר ר"א אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת עובד

תַּנְיָא דְּלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר מִבֵּית הַשְּׁחִיטָה וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמַמְתִּין לָהּ

27.5.26, יא' סיוון התשפ"ו וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃  ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃  ג וְתָקְע֖וּ

דחף (פרוידיאני ושות') הוא אהבה (כמו שאתםן מביניםות אותה). זה כל מה שהייתי צריך. בייליש קופץ עלי כרגיל. המסע שלו מתחיל מקערת האוכל, עובר להדום

ומאמר מעניין שהוא בעצם הזדמנות לפרשנות פילוסופית מעניינת. על פני השטח מה יש לנו כאן? מחר חתך שבחן קשר בין התמכרות לאוכל לבין חוויות פסיכוטיות

או, איך אפשר להתחיל את המסע שלכן.ם אחרת גם בארוחה הכי נורמלית שלכםן, הכי סלט וחזה עוף ואורז עם שעועית ירוקה שיש – איזה רגש

אז מה בעצם ההבדל הגדול? השיח על אכילה רגשית התחיל בדרך כלל כשיח שמתבסס מאד על התייחסות מאד אמצעית. היינו, יש בעיה, הנה פתרון. מסמר?

נקודה אחת ממש "הטרידה" את מנוחתי סביב הפרשה הזו וסביב העניין הזה של במה אנחנו שולטים, לא שולטים ואיזה בחירות יש לנו בחיים. בראשית כ"ד,

לך לך. ממש קשה לתרגם את הביטוי הזה, אתםן יודעיםות? אבל ממש. זה כאילו, Go, los, gehen, בתרוח, ראח – אלו צורות שונות של לך,

שתי נקודות שונות לגמרי עלו לי במהלך חול המועד לגבי הפרשה הזו והקשר שלה לתזונה והתקיימות בכללי. האחד בכלל קשור לחול המועד עצמו, כלומר, סוכות.

באחת מהשאלות של דפי נחמה לייבוביץ', באזכורים לכמה חוקרים אחרים, נתהווה שפסוק ג' בשירת האזינו (דברים ל"ב) הוא כנראה הפסוק אליו כל השירה הזו מתנקזת.

להלן סקירה ארוכה למדי שכתבתי על כאב, תזונה, תוספי תזונה, השפעה ביולוגית של אוכל על הכאב וגם חפירה רבתי על איך יש קשר בין אוכל

והפעם, על עצמי, אינטימיות, הבטחות ויכולות אלוקיות מעניינות. פרק ז' פס' ג': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי

בתלמוד, מצויה לנו האגדה הבאה: בכל הקטע הזה בבא בתרא יש לנו כמה וכמה גוזמאות וסיפורים שונים של אותו רב גוזמאי מרתק – רבי בר

וגם, 5 כלים שאף אחד לא מדבר עליהם לאכילה רגשית, סתם עוד חמישה כלים לאכילה רגשית ובקיצור, עוד דברים שיעזרו לא.נשיםות לייצר מערכת יחסים מאוזנת

או, התגשמות הניסיון לחזרה לאובייקט האבוד דרך תזונה בפוסט הזה אני אנסה לעשות בעצם כמה דברים ביחד שיתנו לכםן בעצם כמה אפשרויות הסתכלות על קונספט

"מכל מלמדי השכלתי" אמר דוד המלך במזמור קי"ט. אני מסתכל על בערך כל גישה טיפולית שאני אי פעם נגעתי בה ככזו שיש מצב שלמדתי ממנה

בברכה השלישית והמפורסמת ביותר של בלעם בן בעור, המכשף שתום העין שעובר REVERIE (פס' ד':"מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עיניים") מברך אותנו בברכה המעניינת הבאה: