נקודה אחת ממש "הטרידה" את מנוחתי סביב הפרשה הזו וסביב העניין הזה של במה אנחנו שולטים, לא שולטים ואיזה בחירות יש לנו בחיים. בראשית כ"ד, פסוקים מ"ט ו-נ'.
מ"ט:
וְ֠עַתָּ֠ה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל׃
נ':
וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:
אוקי. קודם כל, טעמים.
ועתה.. אם ישכם עושים! חסד ואמת – את אדוני, הגידו לי; ואם לא הגידו לי, ואפנה על ימין, או על שמאל. בקיצור, צמדים. מלא צמדים של צמדים. חסד ואמת; הגידו לי כפול; על ימין או על שמאל. המפרשים מסבירים לנו – ימין ושמאל זה ישמעאל ולוט. במילים אחרות, דרכים אחרות, נשים אחרות. יקומים מקבילים בהם, מי יודע, הנראטיב ההיסטורי העברי והיהודי היו שזורים עוד יותר בתוך לוט וישמעאל ופחות באחותו של לבן ומה שקרה מאז. איזה יעקב היה לנו? איזו רבקה? איזו רחל ולאה?
ישכם. יש בכם? יש לכם? המפרשים, לפחות שראיתי, לא נוגעים בזה כל כך. בקונטרס חיבה יתרה מפרשים: " ואמר כן כדי לזרזם…" – אההא, כלומר, נחזור לפרשנות בסיסית יותר, קמאית – בסך הכל משא ומתן לבנטיני כדבעי. נחמד. אבל אני דורש בכל זאת שמא יש כאן משהו אחר.
נמשיך לפסוק הבא. בפסוק נ' אנחנו רואים כבר משהו אחר מעניין. קודם כל, מזכיר לנו רש"י – לבן מוזכר לפני אביו בתואל. יעני, קופץ בראש. לא רואה בעיניים של אבא שלו. יש יאמרו, שבתואל לא היה שם והוא היה פשוט נציג הועד. בסדר. אבל אז מגיע המעניין – לא נוכל דבר אליך | רע או טוב. למה? כי מה' יצא הדבר.
שוב, אפשר להסתכל על זה באופן הקמאי – משא ומתן. "שמע, מכתוב, מן אללה הדבר הזה, וואלה אז אין לנו מה להגיד" אומר אחרי שרואה את אחותו כבר עם נזם ועם מלא רכוש. מעין, "אנחנו עושים לך טובה אבל זה בעצם מהשמים שאנחנו מסכימים לך" שמסתירה לב קופץ וצוהל של "ישששש עשינו אקזיט". ייתכן, לבן הרי גם רש"י מזכיר עליו שהוא לא-מציאה-גדולה-כבן-אנוש ובעיקרון התורה מוציאה אותו, ובכן, כשמוק.
אבל אני רוצה להסתכל הרבה יותר לעומק לתוך המילים כאן.
***
מה' יצא הדבר. אין ימין ושמאל, אין טוב ורע. אין חסד ואמת. זה מהדהד את השירה הלוגית היפה מאד של סוטרת הלב. כשישנה אלוקות – איזו אמת אינסופית מוזרה שכזו, כשם שבסוטרה הנ"ל מוקבלת הצורה לריקות – היינו, במקרה דנן, המסמן "אלוקים" מתחלף במסמן "ריקות", המסומן נשאר זהה. "שום דבר לא משנה כי". כי אלוקים, כי ריקות. ימין, שמאל, חסד, אמת, טוב, רע. אלו, לא משנים. אם תרצו:
Elokim/Reikout {yamin, smol, tov, rah….} ~ 0
פחות או יותר.
מה' יצא הדבר. ואם אנחנו לא הולכים לא לריקות ולא אלוקים אלא למשהו אחר, הנסתר הגדול שנמצא בפסיכואנליזה ניתן לחלק לשניים. הפנימי, והפנימי-שהופך-להכל. הפנימי הרגיל הוא ה- Es, זה, It, או… איד. ה-"סתמי". אותו שק גדול של דחפים, טראומות, זכרונות מודחקים ולא מודחקים, כל מה שיש בתודעה שאנחנו ברובו לא יכולים לגעת. הסתמי הוא ברובו הלא מודע שלנו. בתוך הסתמי גם יש את הסופר-אגו, אותו חלק רודפני ומאשים ומתבייש או יותר נכון, מבייש ומאשים את האגו המואשם או לפחות האגו חווה את זה כ-"אני מרגיש זבל עם עצמי". אוקי. ממנו. ממנו יוצא הדבר. ממנו יוצא הדבר ובגלל זה אין טוב ואין רע. זה מוביל לאחד העקרונות המפורסמים של פרויד בנוגע לאיך-מטפל-צריך-להיות (עצות לרופא על הטיפול הפסיכואנליטי, 1912): נייטרליות. כשאדם מספר משהו אתה לא אמור להחוות דעה נורמטיבית, מוסרנית לגבי מה שהוא אמר. גם אם הוא אמר משהו שכולל מעשה שלא יעשה וזוועה ונורא מכל – זה חומר לאנליזה, לא ניסיון להגיד למישהו אם הוא טוב או לא טוב. גם כאן. אם משם יוצא הדבר הערך המוסרי שלו – כשבוחנים אותו במובן הטיפולי, האנליטי – הוא חסר ערך. מה שעם ערך זה מה האדם תופס מזה ומה בעצם זה מייצג עמוק בפנים. מיניות איננה אף פעם רק, במילותיו הדוחות במיוחד של לאקאן, "מה שהבנים עושים עם הבנות", אלא, משהו אחר. משהו עמוק הרבה יותר. לא תמיד ניתן לביטוי במילים.
מה' יצא הדבר. זאת אומרת כניעה מסויימת. אבל אני לא רואה בה כניעה. תפילת השלווה שמשננים בתכניות שנים-עשר צעדים היא כדי להזכיר בדיוק את זה. שלווה לקבל את מה שאי אפשר לשנות. מיד אחרי זה יש שישננו גם את הצעד השלישי: החלטנו למסור את רצונותינו וחיינו לאלוקים כפי שאנחנו תופסים את אלוקים. בצעד השלישי אנחנו לא מוותרים על עצמנו. אנחנו מוותרים על האגו. ובמובן זה אנחנו מוותרים על הניסיון לשלוט לבד בדברים העמוקים יותר ומכניסים כאן את הכח הנסתר הזה, אלוקים כפי שאנחנו תופסים אותו. ריקות, ה', איד. אנחנו משחררים. לנסות לרדות באיד לא עובד. זה למה כל ניסיון להגיד "אסור" לאדם שמכור נכשל מלכתחילה. וגם לא למכורים, אגב, גם לסתם אנשים שממש אוהבים מתוק.
אז מה זה אצלכם טוב ורע, ימין ושמאל? מה זה אצלכם חסד ואמת? מה זה אצלכם כשמה' יצא הדבר? רע או טוב? טכניקות של משא ומתן מזרח-תיכוניות שנועדו להתמודד עם קושי המדבר או משהו אחר? האם זה היכולת לוותר על השליטה ולבצע צעד 3 אמיתי וכן או משהו אחר?
שבת שלום.
