ישיבת קלוד
פירוש בינה
Zensur – ״צנזורה״: הרשות שבודקת דברים לפני פרסומם ומוחקת את האסור.
zwei Mandarinen im Reich der Mitte – ״שני מנדרינים בממלכת התיכון״: פקידים בכירים בסין. תחפושת קלאסית לביקורת על השלטון בבית.
Gemurmel – ״מלמול״: במקום המילים האסורות, החלום משמיע רחש לא מובן, כמו קו שחור במכתב מצונזר.
zwei psychische Mächte – ״שני כוחות נפשיים״. פרויד מוסיף בסוגריים ״זרמים, מערכות״: עדיין אין לו שם קבוע.
Bewußtseinswerber – ״המבקש להיכנס לתודעה״: מילה שפרויד טבע, כמו מועמד שמבקש קבלה.
מקור ותרגום עבודה
1 Frau Dr. H. v. Hug-Hellmuth hat im Jahre 1915 einen Traum mitgeteilt, der vielleicht wie kein anderer geeignet ist, meine Namengebung zu rechtfertigen. Die Traumentstellung arbeitet in diesem Beispiel mit demselben Mittel wie die Briefzensur, um die Stellen auszulöschen, die ihr anstößig erscheinen. Die Briefzensur macht solche Stellen durch Überstreichen unlesbar, die Traumzensur ersetzt sie durch ein unverständliches Gemurmel. Zum Verständnis des Traumes sei mitgeteilt, daß die Träumerin, eine hochangesehene, feingebildete Dame, fünfzig Jahre zählt, Witwe eines vor ungefähr zwölf Jahren verstorbenen höheren Offiziers und Mutter erwachsener Söhne ist, deren einer zur Zeit des Traumes im Felde steht. Und nun der Traum von den »Liebesdiensten«. »Sie geht ins Garnisonsspital Nr. 1 und sagt dem Posten beim Tor, sie müsse den Oberarzt ... (sie nennt einen ihr unbekannten Namen) sprechen, da sie im Spital Dienst tun wolle. Dabei betont sie das Wort ›Dienst‹ so, daß der Unteroffizier sofort merkt, es handle sich um ›Liebesdienste‹. Da sie eine alte Frau ist, läßt er sie nach einigem Zögern passieren. Statt aber zum Oberarzt zu kommen, gelangt sie in ein großes, düsteres Zimmer, in dem viele Offiziere und Militärärzte an einem langen Tisch stehen und sitzen. Sie wendet sich mit ihrem Antrag an einen Stabsarzt, der sie nach wenigen Worten schon versteht. Der Wortlaut ihrer Rede im Traum ist: ›Ich und zahlreiche andere Frauen und junge Mädchen Wiens sind bereit, den Soldaten, Mannschaft und Offiziere ohne Unterschied, ...‹ Hier folgt im Traum ein Gemurmel. Daß dasselbe aber von allen Anwesenden richtig verstanden wird, zeigen ihr die teils verlegenen, teils hämischen Mienen der Offiziere. Die Dame fährt fort: ›Ich weiß, daß unser Entschluß befremdend klingt, aber es ist uns bitterernst. Der Soldat im Feld wird auch nicht gefragt, ob er sterben will oder nicht.‹ Ein minutenlanges peinliches Schweigen folgt. Der Stabsarzt legt ihr den Arm um die Mitte und sagt: ›Gnädige Frau, nehmen Sie den Fall, es würde tatsächlich dazu kommen, ...‹ (Gemurmel). Sie entzieht sich seinem Arm mit dem Gedanken: Es ist doch einer wie der andere, und erwidert: ›Mein Gott, ich bin eine alte Frau und werde vielleicht gar nicht in die Lage kommen. Übrigens, eine Bedingung müßte eingehalten werden: die Berücksichtigung des Alters; daß nicht eine ältere Frau einem ganz jungen Burschen ... (Gemurmel); das wäre entsetzliche – Der Stabsarzt: ›Ich verstehe vollkommen.‹ Einige Offiziere, darunter einer, der sich in jungen Jahren um sie beworben hatte, lachen hell auf, und die Dame wünscht zu dem ihr bekannten Oberarzt geführt zu werden, damit alles ins reine gebracht werde. Dabei fällt ihr zur größten Bestürzung ein, daß sie seinen Namen nicht kennt. Der Stabsarzt weist sie trotzdem sehr höflich und respektvoll an, über eine sehr schmale eiserne Wendeltreppe, die direkt von dem Zimmer aus in die oberen Stockwerke führt, in den zweiten Stock zu gehen. Im Hinaufsteigen hört sie einen Offizier sagen: ›Das ist ein kolossaler Entschluß, gleichgültig, ob eine jung oder alt ist; alle Achtung!‹ Mit dem Gefühle, einfach ihre Pflicht zu tun, geht sie eine endlose Treppe hinauf. Dieser Traum wiederholt sich innerhalb weniger Wochen noch zweimal mit – wie die Dame bemerkt – ganz unbedeutenden und recht sinnlosen Abänderungen.«
1 ד״ר ה׳ פון הוג־הלמוט מסרה בשנת 1915 חלום, שאולי כמו שום חלום אחר מתאים להצדיק את השם שנתתי. עיוות החלום עובד בדוגמה זו באותו אמצעי של צנזורת המכתבים, כדי למחוק את המקומות שנראים לה פוגעניים. צנזורת המכתבים הופכת מקומות כאלה לבלתי קריאים במחיקה; צנזורת החלום מחליפה אותם במלמול בלתי מובן. להבנת החלום ייאמר שהחולמת, גברת מכובדת ומשכילה, בת חמישים, אלמנתו של קצין בכיר שנפטר לפני כשתים עשרה שנה, ואם לבנים בוגרים, שאחד מהם משרת בחזית בזמן החלום. ועכשיו, החלום על ״שירותי האהבה״: ״היא הולכת לבית החולים של חיל המצב מס׳ 1 ואומרת לשומר בשער שעליה לדבר עם הרופא הראשי... (היא נוקבת בשם שאינו מוכר לה), מפני שהיא רוצה לשרת בבית החולים. תוך כך היא מטעימה את המילה ׳שירות׳ כך שהסמל מבין מיד שמדובר ב׳שירותי אהבה׳. מכיוון שהיא אישה זקנה, הוא נותן לה לעבור אחרי היסוס מה. אבל במקום להגיע אל הרופא הראשי, היא מגיעה לחדר גדול וקודר, שבו עומדים ויושבים קצינים ורופאים צבאיים רבים ליד שולחן ארוך. היא פונה בהצעתה לרופא מטה, שמבין אותה כבר אחרי מילים ספורות. נוסח דבריה בחלום הוא: ׳אני ועוד נשים רבות ונערות של וינה מוכנות, לחיילים, טוראים וקצינים בלי הבדל, ...׳ כאן בא בחלום מלמול. אבל שכולם מבינים אותו נכון, מראות לה פני הקצינים, נבוכים בחלקם ושמחים לאיד בחלקם. הגברת ממשיכה: ׳אני יודעת שההחלטה שלנו נשמעת מוזרה, אבל אנו רציניות לגמרי. גם את החייל בשדה אין שואלים אם הוא רוצה למות או לא.׳ באה שתיקה מביכה של דקות. רופא המטה מניח את זרועו על מותניה ואומר: ׳גבירתי, נניח שבאמת היה מגיע לזה, ...׳ (מלמול). היא משתחררת מזרועו במחשבה: הרי כולם אותו דבר, ועונה: ׳אלי, אני אישה זקנה, ואולי בכלל לא אגיע למצב כזה. אגב, תנאי אחד היה צריך להישמר: התחשבות בגיל; שלא תהיה אישה מבוגרת לנער צעיר לגמרי... (מלמול); זה היה נורא – ׳ רופא המטה: ׳אני מבין לגמרי.׳ כמה קצינים, ביניהם אחד שחיזר אחריה בצעירותו, פורצים בצחוק, והגברת מבקשת שיובילו אותה אל הרופא הראשי המוכר לה, כדי שהכול יוסדר. תוך כך עולה בדעתה, לתדהמתה הגדולה, שאינה יודעת את שמו. רופא המטה בכל זאת מורה לה, בנימוס ובכבוד רב, לעלות במדרגות לולייניות צרות מאוד מברזל, שמובילות ישירות מן החדר אל הקומות העליונות, אל הקומה השנייה. בעלייה היא שומעת קצין אומר: ׳זו החלטה כבירה, לא חשוב אם מדובר בצעירה או בזקנה; כל הכבוד!׳ ובתחושה שהיא פשוט ממלאת את חובתה, היא עולה במדרגות אינסופיות. החלום הזה חוזר בתוך שבועות ספורים עוד פעמיים, עם שינויים – כפי שמעירה הגברת – חסרי חשיבות לגמרי ודי חסרי פשר.״
תוספות בינה
Je strenger die Zensur waltet, desto weitgehender wird die Verkleidung, desto witziger oft die Mittel – הא לך: חוק של מהופך. ככל שהאיסור חזק יותר, כך השנינה גדולה יותר. ואם תאמר: הלא היינו מצפים שצנזורה חזקה תשתיק לגמרי. ויש לומר: המשאלה אינה שותקת, היא מתחכמת. ומכאן תשובה לקושיה מדף יח ע״ב: החלום השני ״משקר טוב יותר״ מן הראשון, כי מה שהוא מסתיר מסוכן יותר. ובהערה: המלמול של הגברת הוא הצנזורה בגופה, בלי תחפושת: הקו השחור נשמע.
das Bewußtsein erscheint uns als ein Sinnesorgan – תימה גדולה: התודעה כ״איבר חישה״, כמו עין או אוזן? ויש לומר: לפי זה, להיות מודע אינו ״לחשוב״ אלא ״לראות״ מחשבה שכבר קיימת במקום אחר. המחשבות נעשות במחשך, והתודעה רק קולטת את מה שהורשה לעבור. ודקדק בלשון: אחרי פרק שלם של שררה, מינויים ומשרדים, גם התודעה מתוארת בלשון של פקידות: ״זכות״, ״סמכות״, ״הכנסה״. החלום על הפרופסורה עיצב גם את התיאוריה.
1 Frau Dr. H. v. Hug-Hellmuth hat im Jahre 1915 einen Traum mitgeteilt, der vielleicht wie kein anderer geeignet ist, meine Namengebung zu rechtfertigen. Die Traumentstellung arbeitet in diesem Beispiel mit demselben Mittel wie die Briefzensur, um die Stellen auszulöschen, die ihr anstößig erscheinen. Die Briefzensur macht solche Stellen durch Überstreichen unlesbar, die Traumzensur ersetzt sie durch ein unverständliches Gemurmel. Zum Verständnis des Traumes sei mitgeteilt, daß die Träumerin, eine hochangesehene, feingebildete Dame, fünfzig Jahre zählt, Witwe eines vor ungefähr zwölf Jahren verstorbenen höheren Offiziers und Mutter erwachsener Söhne ist, deren einer zur Zeit des Traumes im Felde steht. Und nun der Traum von den »Liebesdiensten«. »Sie geht ins Garnisonsspital Nr. 1 und sagt dem Posten beim Tor, sie müsse den Oberarzt ... (sie nennt einen ihr unbekannten Namen) sprechen, da sie im Spital Dienst tun wolle. Dabei betont sie das Wort ›Dienst‹ so, daß der Unteroffizier sofort merkt, es handle sich um ›Liebesdienste‹. Da sie eine alte Frau ist, läßt er sie nach einigem Zögern passieren. Statt aber zum Oberarzt zu kommen, gelangt sie in ein großes, düsteres Zimmer, in dem viele Offiziere und Militärärzte an einem langen Tisch stehen und sitzen. Sie wendet sich mit ihrem Antrag an einen Stabsarzt, der sie nach wenigen Worten schon versteht. Der Wortlaut ihrer Rede im Traum ist: ›Ich und zahlreiche andere Frauen und junge Mädchen Wiens sind bereit, den Soldaten, Mannschaft und Offiziere ohne Unterschied, ...‹ Hier folgt im Traum ein Gemurmel. Daß dasselbe aber von allen Anwesenden richtig verstanden wird, zeigen ihr die teils verlegenen, teils hämischen Mienen der Offiziere. Die Dame fährt fort: ›Ich weiß, daß unser Entschluß befremdend klingt, aber es ist uns bitterernst. Der Soldat im Feld wird auch nicht gefragt, ob er sterben will oder nicht.‹ Ein minutenlanges peinliches Schweigen folgt. Der Stabsarzt legt ihr den Arm um die Mitte und sagt: ›Gnädige Frau, nehmen Sie den Fall, es würde tatsächlich dazu kommen, ...‹ (Gemurmel). Sie entzieht sich seinem Arm mit dem Gedanken: Es ist doch einer wie der andere, und erwidert: ›Mein Gott, ich bin eine alte Frau und werde vielleicht gar nicht in die Lage kommen. Übrigens, eine Bedingung müßte eingehalten werden: die Berücksichtigung des Alters; daß nicht eine ältere Frau einem ganz jungen Burschen ... (Gemurmel); das wäre entsetzliche – Der Stabsarzt: ›Ich verstehe vollkommen.‹ Einige Offiziere, darunter einer, der sich in jungen Jahren um sie beworben hatte, lachen hell auf, und die Dame wünscht zu dem ihr bekannten Oberarzt geführt zu werden, damit alles ins reine gebracht werde. Dabei fällt ihr zur größten Bestürzung ein, daß sie seinen Namen nicht kennt. Der Stabsarzt weist sie trotzdem sehr höflich und respektvoll an, über eine sehr schmale eiserne Wendeltreppe, die direkt von dem Zimmer aus in die oberen Stockwerke führt, in den zweiten Stock zu gehen. Im Hinaufsteigen hört sie einen Offizier sagen: ›Das ist ein kolossaler Entschluß, gleichgültig, ob eine jung oder alt ist; alle Achtung!‹ Mit dem Gefühle, einfach ihre Pflicht zu tun, geht sie eine endlose Treppe hinauf. Dieser Traum wiederholt sich innerhalb weniger Wochen noch zweimal mit – wie die Dame bemerkt – ganz unbedeutenden und recht sinnlosen Abänderungen.«
1 ד״ר ה׳ פון הוג־הלמוט מסרה בשנת 1915 חלום, שאולי כמו שום חלום אחר מתאים להצדיק את השם שנתתי. עיוות החלום עובד בדוגמה זו באותו אמצעי של צנזורת המכתבים, כדי למחוק את המקומות שנראים לה פוגעניים. צנזורת המכתבים הופכת מקומות כאלה לבלתי קריאים במחיקה; צנזורת החלום מחליפה אותם במלמול בלתי מובן. להבנת החלום ייאמר שהחולמת, גברת מכובדת ומשכילה, בת חמישים, אלמנתו של קצין בכיר שנפטר לפני כשתים עשרה שנה, ואם לבנים בוגרים, שאחד מהם משרת בחזית בזמן החלום. ועכשיו, החלום על ״שירותי האהבה״: ״היא הולכת לבית החולים של חיל המצב מס׳ 1 ואומרת לשומר בשער שעליה לדבר עם הרופא הראשי... (היא נוקבת בשם שאינו מוכר לה), מפני שהיא רוצה לשרת בבית החולים. תוך כך היא מטעימה את המילה ׳שירות׳ כך שהסמל מבין מיד שמדובר ב׳שירותי אהבה׳. מכיוון שהיא אישה זקנה, הוא נותן לה לעבור אחרי היסוס מה. אבל במקום להגיע אל הרופא הראשי, היא מגיעה לחדר גדול וקודר, שבו עומדים ויושבים קצינים ורופאים צבאיים רבים ליד שולחן ארוך. היא פונה בהצעתה לרופא מטה, שמבין אותה כבר אחרי מילים ספורות. נוסח דבריה בחלום הוא: ׳אני ועוד נשים רבות ונערות של וינה מוכנות, לחיילים, טוראים וקצינים בלי הבדל, ...׳ כאן בא בחלום מלמול. אבל שכולם מבינים אותו נכון, מראות לה פני הקצינים, נבוכים בחלקם ושמחים לאיד בחלקם. הגברת ממשיכה: ׳אני יודעת שההחלטה שלנו נשמעת מוזרה, אבל אנו רציניות לגמרי. גם את החייל בשדה אין שואלים אם הוא רוצה למות או לא.׳ באה שתיקה מביכה של דקות. רופא המטה מניח את זרועו על מותניה ואומר: ׳גבירתי, נניח שבאמת היה מגיע לזה, ...׳ (מלמול). היא משתחררת מזרועו במחשבה: הרי כולם אותו דבר, ועונה: ׳אלי, אני אישה זקנה, ואולי בכלל לא אגיע למצב כזה. אגב, תנאי אחד היה צריך להישמר: התחשבות בגיל; שלא תהיה אישה מבוגרת לנער צעיר לגמרי... (מלמול); זה היה נורא – ׳ רופא המטה: ׳אני מבין לגמרי.׳ כמה קצינים, ביניהם אחד שחיזר אחריה בצעירותו, פורצים בצחוק, והגברת מבקשת שיובילו אותה אל הרופא הראשי המוכר לה, כדי שהכול יוסדר. תוך כך עולה בדעתה, לתדהמתה הגדולה, שאינה יודעת את שמו. רופא המטה בכל זאת מורה לה, בנימוס ובכבוד רב, לעלות במדרגות לולייניות צרות מאוד מברזל, שמובילות ישירות מן החדר אל הקומות העליונות, אל הקומה השנייה. בעלייה היא שומעת קצין אומר: ׳זו החלטה כבירה, לא חשוב אם מדובר בצעירה או בזקנה; כל הכבוד!׳ ובתחושה שהיא פשוט ממלאת את חובתה, היא עולה במדרגות אינסופיות. החלום הזה חוזר בתוך שבועות ספורים עוד פעמיים, עם שינויים – כפי שמעירה הגברת – חסרי חשיבות לגמרי ודי חסרי פשר.״
פירוש בינה
Zensur – ״צנזורה״: הרשות שבודקת דברים לפני פרסומם ומוחקת את האסור.
zwei Mandarinen im Reich der Mitte – ״שני מנדרינים בממלכת התיכון״: פקידים בכירים בסין. תחפושת קלאסית לביקורת על השלטון בבית.
Gemurmel – ״מלמול״: במקום המילים האסורות, החלום משמיע רחש לא מובן, כמו קו שחור במכתב מצונזר.
תוספות בינה
Je strenger die Zensur waltet, desto weitgehender wird die Verkleidung, desto witziger oft die Mittel – הא לך: חוק של מהופך. ככל שהאיסור חזק יותר, כך השנינה גדולה יותר. ואם תאמר: הלא היינו מצפים שצנזורה חזקה תשתיק לגמרי. ויש לומר: המשאלה אינה שותקת, היא מתחכמת. ומכאן תשובה לקושיה מדף יח ע״ב: החלום השני ״משקר טוב יותר״ מן הראשון, כי מה שהוא מסתיר מסוכן יותר. ובהערה: המלמול של הגברת הוא הצנזורה בגופה, בלי תחפושת: הקו השחור נשמע.
פירוש בינה
zwei psychische Mächte – ״שני כוחות נפשיים״. פרויד מוסיף בסוגריים ״זרמים, מערכות״: עדיין אין לו שם קבוע.
Bewußtseinswerber – ״המבקש להיכנס לתודעה״: מילה שפרויד טבע, כמו מועמד שמבקש קבלה.
תוספות בינה
das Bewußtsein erscheint uns als ein Sinnesorgan – תימה גדולה: התודעה כ״איבר חישה״, כמו עין או אוזן? ויש לומר: לפי זה, להיות מודע אינו ״לחשוב״ אלא ״לראות״ מחשבה שכבר קיימת במקום אחר. המחשבות נעשות במחשך, והתודעה רק קולטת את מה שהורשה לעבור. ודקדק בלשון: אחרי פרק שלם של שררה, מינויים ומשרדים, גם התודעה מתוארת בלשון של פקידות: ״זכות״, ״סמכות״, ״הכנסה״. החלום על הפרופסורה עיצב גם את התיאוריה.
מילון המסכת
- Zensurצנזורה
- Anspielungרמז
- Verkleidungתחפושת
- Gemurmelמלמול
- Instanzרשות, ערכאה
- Bewußtseinתודעה
שאלת היום
״ככל שהצנזורה חמורה יותר, כן שנונים האמצעים.״ איפה בחייכם אתם אומרים את הדבר האמיתי רק בבדיחה או ברמז?
תוספות צרי
עדיין אין תוספות לדף זה.
הערות הקורא
אפשר להשאיר הערה בתגובות שבתחתית הדף. כדאי לציין לאיזו פסקה היא מתייחסת.
מחר: דף כ ע״א. השליט שמעניק אות כבוד לפקיד ששנוא על העם, חלומות ״צבועים״, והתשובה לחלומות המעיקים.
המקור: Sigmund Freud, Die Traumdeutung, פרק IV, לפי הנוסח שבפרויקט גוטנברג (מהדורת S. Fischer, 1972, הנשענת על המהדורה האחרונה בחיי פרויד). תרגום העבודה, פירוש בינה ותוספות בינה נכתבו בידי בינה מלאכותית ולא עברו עדיין עריכה אנושית. אין בפירושים ציטוטים מספרות משנית; כל הפניה בהן היא לטקסט של פרויד עצמו.