באחת מהשאלות של דפי נחמה לייבוביץ', באזכורים לכמה חוקרים אחרים, נתהווה שפסוק ג' בשירת האזינו (דברים ל"ב) הוא כנראה הפסוק אליו כל השירה הזו מתנקזת. משם מתחילה לכאורה לשם מגיעה.
כִּי שֵׁם יְהֹ-וָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ
ועל כך אור חיים מפרשן:
"…אלא עד סוף כל הדורות כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה…"
אז, עד סוף הדורות? הרעיון הגדול כמו שאני רואה אותו, בייחוד בתור אדם שאורח החיים שלו הוא לא בדיוק דתי (קעקועים? לא שומר שבת? בקושי כשרות?) אך אני כן מקפיד, ויש יאמרו יתרה – על לימוד תורה. שנאמר בפאה א' א' – ותלמוד תורה כנגד כולם. אז… למה? יום כיפור עבר, לא הייתי בקהילה מתחנן שלא אקבל כרת וערירי ועדיין אני מעז לכתוב דבר תורה כאילו יש לי מה להתיימר להגיד. אבל זהו, שיש. והפרשנות הזו לפסוק הזה מסבירה מדוע.
הרעיון הגדול של להיות יהודי מתומצת אצל הרבה חכמים בכל מיני דרכים. האח של נחמה לייבוביץ', ישעיהו, ניסה לתמצת את זה כמה פעמים – סליחה שאני לא זוכר באיזה מקור (אבל כנראה זה או זה) – המשמעות הגדולה היא פשוט לעשות. אין כאן משהו מתוסבך מדי, לכאורה. אני לא יודע איפה אני מול הפרשנות הזו, אבל זה היופי – אני יכול להיות ב לא יודע כל עוד אני עושה את הדבר שעליו, לפי חב"ד, העולם נבנה – ללמוד. לנסות להבין (למשל, כאן). אז אני לומד. אז אני קורא. אז אני לא חשוב מה – מחזיר את עצמי למשהו מאד חשוב.
נחזור לפרשנות של אור חיים. "כרוך הוא במשה". אני מבין את זה בכמה מובנים:
- כרוך במשה מלשון – אני חוזר אחורה למדרגת הנבואה וכורך את עצמי בזה. אני כורך את עצמי בניסיון להבין את מה שהובא. בתניא מבואר הבדל בין זה לבין זה ואפילו נרמז על שיש "עדיפות" לחכמה כדי לנסות להבין. אני הרי לומד בשביל, קודם כל, לנסות להפחית את ה-"לא יודע" ולהחליף אותה ב-"יודע" מסויים.
- כרוך במשה מלשון אחר – אני חלק. הסיבה אולי הגדולה ביותר שאני לומד תורה, מנסה להבין את אנדרדוס, קורא על הלכות גם אם אני לא מבצע אותן (אל דאגה, את המשנה האחרונה ביומא אני מכיר היטב, אני לא טוען שמישהו יכפר לי על זה וכשאגיע לעמוד ביום הדין מול בוראי אגיד דיין האמת על זה ועל זה) כי… אני יהודי. זה בשפה שלי. זה באדמה שאני בוחר לחיות בה כל יום. זה האנשים סביבי. גרוע מהכל – העולם מזכיר לי את זה כל פעם מחדש. אז אני אעשה מאמצים כדי להבין מה זה אומר עוד. אחלה, רמב"ם וישעיהו לייבוביץ' אומרים לנו לעשות מצוות ולא לשאול שאלות – סבבה, אני אומר שוב – מה זה אומר? ולא מפסיק לשאול את זה. כלומר, לימוד תורה הוא עניין של חיפוש ופשפוש בזהות שלי ובהתקשרות, הקשרות, קשירה לזהות הזו ומה זה אומר.
אז הבו גודל.
איך כל זה קשור לתזונה, אכילה רגשית, ובכלל?
אני נורא אוהב להגיד שבכל מה שקשור לתזונה זה כמעט תמיד, תמיד, חוזר לעצמו לאותם עניינים. בוא נראה יחד, סבבה?
נייר עמדה מחלות קרדיווסקולריות 2021:
ואני באמת יכול להמשיך.
כולם מדברים בסופו של יום את אותה שפה ואת אותו דבר. הדברים הבסיסיים בתזונה לא משתנים בצורה מעוררת השראה, עד כדי כך שזה חוסך לי בסופו של יום הרבה מאד עבודת הסברה וניסיון לשחק בין אלף ואחד דברים שונים – לא – זה לחזור לאותו דבר עקרוני. לאכול מגוון בעיקר מהצומח, ירקות פירות וקטניות אם אפשר, לשתות מים, להפחית מזון אולטרא מעובד ולא להעמיס במלח. זה בערך הכל. באמת.
חוזר לאותו פסוק, חוזר לאותו דבר.
שבת שלום.
