אכילה רגשית גברית, מחזור גברי ובעיות אחרות
היי אחים, מקווה שאתם בטוב. ולא רק ב-"בסדר". כי אני מתחיל לשים לב שחלקנו צריכים לדבר קצת יותר ברצינות על המקום הזה, גם מהבחינה התזונתית. כלומר, לא חסרים אחים שב30-40 שנה האחרונות התעוררו בערך כמו אחיותינו ואמותינו ואהובתינו וילדותינו מלפני בערך 100 שנה, אבל אנחנו לא מדברים על זה מספיק ונכון בכמה אספקטים. אז הגיע הזמן שנדבר על ה-זה שאני רוצה לדבר עליו.
בוא נדבר על המחזור שלנו.
בוא נדבר על בעיות דימוי הגוף שלנו. על הרגשות שאנחנו מדחיקים דרך זה ובכלל.
בוא נדבר על האכילה הרגשית שלנו. כי גם לשם הרגשות הולכים. ועוד הרבה דברים אחרים. יאללה.
מחזור זכרי
דבר ראשון, דיוק מעצבן ומאד WOKE אבל תתמודדו עם זה. יש גם גברים נקבות שאצלם המחזור הוא בעצם עדיין נקבי כמו שקורה אצל נשים (סיסגנדריות). בכל זאת, אני לא אדבר ולא ארחיב על המקום הזה כי אני מנסה לתת כאן פתח להתמודדויות שלא מדברים עליהן יותר מדי במרחב של גברים סיסגנדריים ש, נכון, לא צריכים לקחת מרחב נוסף בהכרח – אבל המרחב הדיגיטלי אינסופי אז נסתדר. הלאה.
אז, גברים סיסגנדריים הם זכרים. בניגוד לנקבות שם המחזור החודשי בעת שנות הפוריות הוא דבר יחסית מוכר ונחקר היטב, המחזור הגברי נחקר הרבה פחות. גם בחיפוש ספרות נרחב יחסית שחזרתי עליו כמה פעמים לא עליתי על יותר מכמה עבודות שנכתבו בשנות ה-70. אם מישהו מכיר משהו יותר חזק מזה, בבקשה, שלח לי, תקן אותי, אני הרבה יותר מאשמח ללמוד שיש חדש בעניין.
אבל העניין הוא כזה. בדומה להרבה מערכות אחרות בחיים שלנו, מערך הטסטוסטרון, אחד מהורמוני הרבייה החשובים (שגם חשוב להרבה דברים אחרים) נמצא בתצפית מסויימת ברמות הללו אצל 20 גברים שונים (לקוח מן המחקר הזה, שימו לב, 1975):
כמו שניתן לראות, רמות הטסטוסטרון השתנו בצורה כאוטית למדי אצל כל אחד מהגברים. לא ניתן למצוא דפוס קבוע במהלך חודשיים. ייתכן ומסגרת הדגימה לא הייתה אידאלית ולא היה תקנון למגמה בהתייחס לשינויים נוספים שכל אחד מהנבדקים עבר. אבל זה כבר מנחה אותנו לדבר אחד חשוב שאין לנו בניגוד לאחיותינו:
אצלנו יש כאוס הורמונלי שיכול להכניס אותנו למצבים לא פשוטים, שכן, ישנם לא מעט דברים שטסטוסטרון מקושר אליהם. קחו לדוגמה את התרשים מן המאמר הבא:
מרחבי התנהגות רבייה והיפותזה אודות התגובות ההורמונליות הזכריות הבגירות לשינויים בטסטוסטרון והורמונים אחרים.
כלומר, כמו שניתן לראות בכל פעם שיש דלתא-T בתרשים לעיל – יש לנו לא מעט מרחבים בהם התנודות המעניינות בטסטוסטרון עשויות/עלולות להשפיע על החוויה שלנו באופן מסויים. המרחבים הללו לפי המאמר המצוטט כוללים כישורי הורות, זוגיות, תחרותיות והתנהגות מינית. יתרה מזו, נראה שאכן טסטוסטרון הוא היותר משפיע שכן פרולקטין, הורמון חשוב אצל נקבות בהתייחס לרגולציית יצירת חלב-אם, נמצא אצלנו ברמות לא תנודתיות (להלן) והתקשתי למצוא ראיות ברורות לגבי FSH ו-LH, כלומר, הורמוני רבייה אחרים חשובים.
עם זאת, יש כמובן להזהר במשנה זהירות מניסיון לכווץ את סך החוויה שלנו, רגשית ואחרת, לסל שעשוי מהורמונים ושליחים עצביים. זה לא הוגן כלפינו. אבל, זה כן נותן לנו כמה מרווחים חשובים:
- מסגרת המחקר היא בעצמה לא מוכרת ולא חזקה מספיק. אין עלינו די מחקר בתחום הזה. מפתיע בהשוואה לכמויות המחקר האחרות בבערך מאה השנה האחרונות על כל כך הרבה מצבי בריאות – אבל במצבים שאולי נשמעים "נשיים" אנחנו לא נוגעים. מצחיק.
- מה שכן ננגע הוביל לראיות גבוליות לכך שיש תנודתיות מסויימת שעלולה/עשוייה להשפיע על כמה וכמה מרחבים שונים.
- התנודתיות הזו אינה ברורה ואינה קבועה. יש שהרחיקו לקבוע שזה יכול להוביל למעין תסמונת של "גבריות רגישה" על משקל "מעי רגיז" (מה שכן, המושג שלא תוקף מחקרית זכה ללא מעט ביקורת, כאן לדוגמה) – אני לא מצדד בקונספט וגם הירידות האפשריות שמתרחשות כרגע לכאורה (מאד לכאורה נוכח השימוש במאגרי נתונים מסויימים, השוואה לא הוגנת, כאן) לא מדאיגות מאד. חוסר הקבעון לא מותיר דאגה אחרת מעבר למשהו אחד שאני חוזר עליו כמה פעמים –
כשזה לא ברור, זה כאוטי. כשזה כאוטי, זה קשה.
עוד סיבה שקשה לנו בעולם הזה.
"הכל בסדר, באמת" – על אלקסיתימיה נורמטיבית
אם יש ספר קליל יחסית שאני ממש בעד שכולם יקראו, בייחוד גברים, זה "אני לא רוצה לדבר על זה" של טרנס (טרי) ריל. ולו רק כי מדובר באזכור הכי חזק שאני מכיר בשנים האחרונות שהזכיר לגברים להסתכל פנימה להיסטוריה שלנו ולבעיות שלנו ובעיקר למקום הזה בו אנחנו לא יודעים לדבר רגשית חוץ מכעס ותסכול ואולי שמחה מאד קיצונית. הרעיון הגדול במילים הגדולות שכתבתי קודם הוא פשוט מאד. אלקסיתימיה מוגדרת כחוסר יכולת להביע/לעבד/להיות עם וכו' — רגשות. זה אומר שהעולם המוזר הזה של התופעות שנמצאות בין מילים, זכרונות, תחושות פיזיות בגוף, תמונות ועוד – הוא נעלם גדול מאד עבור לא מעט בצורה מסויימת. אין הכוונה כאן להשוות למי שיש לו בעיה מוחית עם העניין (בגלל פגיעות ראש או מחלות שונות; אגב, באוטיזם היא לא אוניברסלית אלא נפוצה יחסית וגם אז אפשר לטעון שזה לא זה אלא יותר כמו חוסר הבנה את האינדווידואל על הספקטרום ולא פשוט אי עיבוד רגשי, כאן).
אלקסיתימיה נורמטיבית מתייחסת לזה שיש מימד אלקסיתימי קיים באוכלוסיה הגברית בבערך כל העולם ואפילו מטה אנליזה אחת לפחות הצליחה להדגים כיוון כזה בצורה שמתקרבת לסבירה.
במילים אחרות, גברים, אנחנו לא משהו בביטוי רגשות. אנחנו לא משהו בהבנה שלהם. ואני ממש ממש ממליץ להכנס לגוגל ולכתוב "טבלת רגשות". יום יבוא אני אעצב אחת כזו בעצמי ולא אסבול מפחדי זכויות יוצרים כאלו ואחרים, לולז. אבל ברצינות – כן. אנחנו לא משהו בזה.
חשבו על כל הפעמים שהייתם באינטרקציות – בעיקר עם נשים, אבל לא רק – שבהם הביטו בכם כאילו בציפייה שמשהו אחר יצא מכם. נסו להזכר בכל המקרים בהם מישהו היה עצוב לידכם ואתם לא. כן, ודאי, הייתם צריכים להיות חזקים עכשיו, נכון? להחזיק את הסיטואציה? לא להתפתל, לא להשבר, נכון? חשבו על כל הפעמים שהייתם יכולים להגדיר במונח אחד – "לא יודע". לא יודע למה התנהגת כמו שהתנהגת, למה התעצבנת כמו שהתעצבנת, למה שתית את מה ששתית או אכלת את מה שאכלת, למה בחרת במה שבחרת. למה הלכת לאן שהלכת. למה עשית את מה שלא היית צריך לעשות.
זה לא כי אתה מטומטם. זה לא כי אתה דפוק. זה לא כי אתה מוזר או הזוי או זבל של בן-אנוש. לא. מעטים מאיתנו כאלה באמת.
יש להניח שזה היה מקום שבו פשוט מאד לא קיבלת את מה שהיית צריך – לא מהסביבה, אלא מעצמך קודם כל. והדבר הזה הוא מה שכל ילד צריך ורוצה – תיקוף. להרגיש שרואים אותך. אז כשאנחנו ילדים גדולים ההורים לא אמורים לעשות לנו את זה יותר – אם הם בכלל עשו. כשאתה ילד גדול אתה אמור לעשות את זה לעצמך בעיקר. לתת לעצמך את התוקף שאתה לא דפוק ולא שום דבר. בעיקר – שמותר לך להרגיש. כל מיני דברים.
מכאן יש לא מעט מחקר שנוגע באיך שמטפלים או יותר נכון מתייחסים לזה – וזה דרך, אוריינות רגשית. אז, כן, תוכניות שמנסות להבנות הבנה יותר עמוקה של הרגשות שלנו, לכל הפחות בילדים מקושרות להפחתת חרדה ומצבים מורכבים אחרים, כמו כאן.
ואיך כל זה קשור לאכילה, דיאטן?
אכילה רגשית גברית
למה בכלל להפריד?
כי החוויות הרגשיות של גברים ונשים שונות. בין אם החוויות ההורמונליות כמו שדיברנו עליהן; לבין אם המודעות לרגשות והעובדה שכן, גברים פחות מבינים ומדברים רגשות באופן כללי כמו שתומך מעלה וכן כמו שניתן לראות לפי חלק מהמחקרים, יש תמונה נפרדת:
- המחקר הזה השווה בין טריגרי אכילה רגשית בין גברים ונשים. כולם אכלו מתוך שעמום אבל נשים הדגימו יותר אכילה מתוך רגשות מבוטאים של דיכאון וחרדה. גברים פחות. האמנם זה אומר שגברים לא אוכלים מחרדה או דיכאון או משהו אחר, או שמא, פשוט לא מודעים לזה וזו בעיה אחרת שצריך להתייחס אליה? כן, אפילו אצל גברים שסובלים מהפרעות אכילה הבעיה הרגשית חזרה על עצמה.
- על אכילה רגשית וגברים יש שיח מועט אבל על התמכרות וגברים יש שיח ניכר שכן גברים בסיכון הרבה יותר גבוה לפתח התנהגות התמכרותית או הפרעה שכזו לחומרים בעיתיים. הנה נתונים.
- מתוך המאמר הזה ניתן לראות שיש גם הבדלי מגדר מסויימים בתפיסות בהתייחס לתוצר לוואי אפשרי של אכילה רגשית, השמנת יתר:
"…בהשוואה לנשים, גברים בהשמנת יתר היו עם סיכוי מופחת להיות בעלי תפיסת משקל מדוייקת, חוסר שביעות רצון מהמשקל או ניסיונות לירידה במשקל. יתרה מזו, הודגם כיצד נשים וגברים בדרך-כלל בוחרים באסטרטגיות ירידה במשקל שונות: גברים מנסים ירידה במשקל על ידי אימון מוגבר ואכילת פחות שומן ואילו נשים מצטרפות לתכנית ירידה במשקל, נוטלות כדורי דיאטה או תרופות מרשם, עוקבות אחר תזונה ייחודית ואוכלות יותר ירקות ופירות.
הבדלי מגדר בהתייחס לטיפול בהשמנת יתר נחקרו מעט מאד בעבר וכתוצאה מכך ההתערבויות אינן מתוקננות למגדר…"
במילים אחרות,
אנחנו פחות מודעים לרגשות שלנו; פחות בקהילתיות על הבעיות שלנו; פחות במודעות לגבי מה שקורה איתנו – בגוף, בנפש. פירות של הכאוטיקה האפשרית הטסטוסטרונית שלנו.
אז מה עושים?
הנה כמה רעיונות טובים שלא כוללים את המשפט "בואו לטיפול":
- תצרו קבוצת ווטסאפ של החבר'ה שהמטרה שלה היא לפרוק את השיט שאתם עוברים. אפילו לא לקשר את זה למשקל. "פריקות" או "חפירות" או "כוסאמק". מה שנכון לכם.
- מוזמנים בחום להצטרף לקבוצת 12 צעדים שקשורה לבעיה שלכם. לא, אתם לא חייבים להיות מכורים למשהו. אם יש לכם קושי בחיים, כלשהו, יש לזה קבוצת 12 צעדים. מעוניינים לשמוע עוד על השיטה? מעבר לגוגל חפשו כאן בבלוג לא מעט דברים שהועלו.
- תחפשו טבלת רגשות. תסתכלו עליה. תנסו לעצור ולחשוב על מצבים בחיים שלכם – היום ממש – שהיה משהו לא ברור ואולי הרגשתם משהו לא ברור. תהיו בו. תחשבו עליו. תנשמו אותו.
- אל תתביישו לשאול שאלות את מי שאתם יכולים להיות יותר בטוחים שיודע.
- תתרגלו מדיטציה.
- תעשו כושר.
- תאכלו ירקות ופירות. זה בלי קשר. אני אחפור על זה תמיד.
והעיקר,
דברו על זה.
אל תהיו עם זה לבד.
