לך לך. ממש קשה לתרגם את הביטוי הזה, אתםן יודעיםות? אבל ממש.
זה כאילו, Go, los, gehen, בתרוח, ראח – אלו צורות שונות של לך, אבל לא לך לך. כלומר, you go? go on? you go on? אני לא יודע איך לתרגם את זה וזה חשוב כאן, כי זה אומר שיש משהו מסתורי בתרגום בראש של הדבר הזה. גם אידיומים, משפטים סתומים שהם אישיים לשדה שפה מסויים, ניתן להמיר. אבל כאן ההמרה וגם התרגומים השונים באנגלית (תבדקו, דוברי עברית שמבינים אנגלית סבירה) פשוט… מפספסים משהו.
בתוך הפספוס האפשרי הזה מסתתרות כמה כוונות בתוך הציווי עצמו. אני רוצה להתרכז כאן בשתי פרשנויות. האחת של רש"י ואחת של רבינו בחיי אשר.
אז נתחיל. בראשית י"ב א':
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
ועל זה רש"י:
לֶךְ לְךָ – לְהַנָּאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, כַּאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים. וְעוֹד: שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם.
ועל זה רבינו בחיי אשר:
"הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע (משלי יג, כ)
שלמה המלך ע"ה יזהיר בפסוק הזה (משלי יג) על אדם להשתדל בחברת החכמי' ולהתרחק מחברת הכסילים, ואומר הולך שהולך אחריהם תמיד ומתחבר אליהם ועושה עצמו טפל להם, ונותן אותם עליו אלופים לראש, מי שיש לו מדה זאת אין ספק שיחכם, והמתחבר עם הכסילים שיהיה הוא להם ראש ירוע, כלומר ישבר… והנה אברהם אבינו ע"ה רצה לקיים ענין התורה והעבודה, וכמו שדרשו רז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין, והוצרך להזהר מחברת אנשי דורו הרשעים שהיו סבה לבטול הבחירה, וע"כ בא אליו דברי הש"י שיתרחק מהם ואל יתלכלך עמהם, ושילך מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראנו. וזהו שכתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ודרשו רז"ל היה דומה אברהם לצלוחית של פליטון הנתונה בבית הקברות ולא נודע ריחה מה עשו נטלוה וטלטלוה ממקומה והודיעו ריחה לעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי ע"ז א"ל הקב"ה לך לך, התרחק מהם ואל תתלכלך עמהם…"
יש כאן שני כיוונים שמבחינתי אני דורש אותם כשני כיוונים חשובים של שינוי. היא שאלה טלאולוגית. למה לשנות בכלל? וגם מכאן, המכאניזם של שינוי למי שרוצה לשנות משהו. למי ששומע את הקריאה – ללכת לך, כמו שאומר עקיבא בשירו או כמו שמצאתי גם בכל מיני דרשות – לעצמך.
רש"י אומר לנו, להנאתך ולטובתך. שני דברים לכאורה. לא כל דבר שיש בו הנאה הוא טוב (אני מסתכל עליך, אלכוהול) ולא כל דבר טוב יש בו הנאה (אני מסתכל עליך, מס הכנסה). אבל השינוי הזה הוא שניהם. גם משהו שיעשה לך טוב וגם משהו שיעשה לך נעים. אברם, אברהם, לא טיפש, בעצם. הוא תוהה לעצמו כשרבש"ע אומר לו שוב ושוב, לך לך, מכאן ומכאן ומכאן – לאנשהו, ל-שם כלשהו, לאידאל גשמי מאד אחר. רש"י מדבר שם על מורשת. שם אתה תתרבה. שם אתה תעשה לעצמך מקום.
אני קצת מבין את זה. בחיים שלי עברתי כל מיני גלגולים מקצועיים בעצם בתוך אותו השדה. התחלתי כדיאטן שמאד רוצה להיות סופר מדעי ובעיקר על חברייא על אוטיזם. בהתחלה עבדתי בעיקר על האקסל. לאט לאט זה עבר לוורד. עכשיו זה כמעט בלי לכתוב. חשבתי שאפליקציות של חישוב ושל משימות ושל כל מיני יצילו את העולם ואת המטופלים שלי. הבנתי שאני צריך לעשות לך לך משלי. הלכתי ללמוד פסיכותרפיה. אני כבר לא בכנסים, אני כבר לא פעיל בעמותה, לא בא לי מהדברים האלה. בא לי משהו אחר. ללכת לי לעצמי האמיתי.
להנאתי וטובתי. כי זה טוב, לי, לעולם. כי זה להנאתי, כי ממש כיף לי. כזה. אז כן, זו דרך ארוכה ומפותלת, ואני נופל וקם, נופל וקם ולא מפסיק ללכת, נופל וקם בראש מורם. אבל זה המקום.
ואז בא רבינו בחיי אשר. מצטט לנו בכלל את משלי ומזכיר לנו משהו חשוב – זה לא רק זה. זה גם כדי לא להיות במקום שיש בו משהו שצריך אחר. רעל. בחיי אשר מביא דרשה קצרה ממדרש תנחומא שמתייחס לזה שבעצם, כל מה שהיה צריך זה להזיז מישהו ממקום אחד למקום אחר כדי שיזרח. מזכיר לי מורים ביסודי או תיכון שיודעים שתלמיד מסויים מושפע מסביבה מסויימת עד כדי כך שכל מה שצריך זה לשים אותו במקום אחר. אני זוכר כמה כאלה עוד מהכיתות שלי. חברייא שבלי גירוי היו בתוך זה. כשהזיזו אותם הם היו אחרת. זה לא היה רק ADHD. זה היה מקום של הפרופרמנס שלהם למול הזהות שלהם. הזהות מושפעת מהמקום.
אני זוכר את הימיםה ראשונים בתל אביב. פתאום אנשים ברחוב שנראים קצת כמוני. מתלבשים כמוני. הולכים כמוני. אולי נראים כמוני? יושבים, קוראים הארץ. ספרים. ספר של יונה וולך. כזה. אני זוכר. זה הרגיש שמשהו הזיז אותי וגרם לי לפרוח. ובאותו כנ"ל, כל פעם שזזו מחיי אנשים שיש בהם בכדי להפיל אותי, איך זה הרגיש? איך זה הרגיש לשנות מקום, כשתל אביב הייתה רעל בשבילי לאחר מכן והייתי צריך את מה שיש לי עכשיו, את הצמחייה ואת השקט ואת השמים והחתולים והציפורים ביער הפיות, כמו שאופיר קוראת למקום שאני חי בו?
רש"י ורבינו בחיי אשר בעצם אומרים משהו דומה. צריך לעשות שינוי. חייב. אני חושב על חניכיםות שלי בשיטה. הםן מתמודדיםות עם המון. מה שבטוח אצל כולםן שם זה דבר אחד – אתםן חייביםות שינוי. גם אני הייתי חייב. לא סתם אני בשיטה.
שינוי יכול לבוא כי אנחנו רוצים לטוב, להנאה. שינוי יכול לבוא כי אנחנו מבינים שהמקום הנוכחי לא טוב לנו, שלא לומר – רעל. אז צריך לשנות. צריך ללכת מארצנו (מיקום פיזי), מולדתנו (מיקום מטפיזי), בית אבינו (חלק ניכר מהתבנית של הלא מודע העכשווי).
ומעניין, כי על פי לא מעט הגות בשדה הקבלה, אברהם אבינו מייצג חסד. אבל האומץ הזה מצריך גבורה רצינית. זה דווקא הבן שלו, יצחק, שוב, באותו שדה. אולי זה חסד שאפשר תמיד ללכת לנו לעצמנו.
שבת שלום.
