דבר תורה – וארא תשפ"ה

והפעם, על עצמי, אינטימיות, הבטחות ויכולות אלוקיות מעניינות.

פרק ז' פס' ג':

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

לא נודעתי להם. עוד לפני שאני רץ עם פרשנים פה (או פרשן אחד ספציפית), אני רוצה שנייה להתעכב על האסוציאציות שרצות לנו כשאנחנו חושבים על התוודעות שכזו. אחד הדברים המרתקים שהתנ"ך אולי לא חידש מאד בהם למול טקסטים אחרים במזרח התיכון הקדום הוא על מערכת היחסים האנושית מאד שנרקמת בין יישות אלוקית לבין יישויות אנושיות. לעזאזל, בטקסטים אחרים מהמזרח הקדום הייתה ממש הדגמה על קשרים בין האלים עצמם – מערכת היחסים של אישתר ותמוז מישהו? בעל ואשרה? – אך כאן מערכת היחסים, בניגוד למערכות היחסים הפגאניות משהו, היא פחות חומרית והרבה יותר עמוקה ואינטימית. כלומר, היא בערך ההבדל בין שני אנשים ששוכבים להם להנאתם בטירוף חושים אפשרי למול אנשים שאשכרה מתחברים, גם אם זה אומר שאין מגע, אלא רק הרבה מאד פיצה ודמעות של שחרור.

כך גם מערכת היחסים שנרקמת בין משה לבין ה'. העניין הוא שכאן היא מתחילה די מהר וחזק. בעת ההתגלויות של ה' למשה יש כבר על ההתחלה משהו מאד עצמתי, ואחר. לא נודעתי להם. אבל הי אני עכשיו נודע לך. זה הגרסה הכי רשמית שאני יכול לחשוב עליה של "ואי פעם ראשונה שזה קורה לי ככה החיבור הזה, את יודעת? אין דברים כאלה."

אין זה חלילה ניסיון שלי להשטיח את המערכת היחסים הזו. חלילה. אני באמת מאמין לה'. אני באמת מאמין לו שזו הפעם הראשונה שהוא ככה מאוהב.

ונמשיך לפרשנים,

אבן עזרא לפסוק הזה נתן כל כך הרבה פרשנויות שונות שקשה לי להשאר על אחת. אני רק אגיד שמתחיל כאן מירוץ של חוט שני שאני אנסה להשאר בו בטרם מינוטאור כזה או אחר ינסה לאכול אותי.

" נבואת האבות היתה במראות הלילה על כן מלת וארא. מלת שדי קשה בפירוש. והגאון אמר כי השי"ן נוסף כשי"ן שאתה מדבר עמי. והטעם שאמר לעולם די. ולא אדע טעם לפירוש זה כי איך יקרא שם אשר די. רק להיותו תאר כמו טוב וסלח. על לבי דוי. והנגיד רב שמואל פי' בו בלשון ערבי אלקהאר. ופירושו מנצח ותקיף. והיו"ד תחת אות הכפל. כיו"ד דליו שוקים מפסח. ואל"ף אשר בואו נהרים. וכמוהו כקול שדי. והיה שדי בצריך ויפה פירש. ומלת נודעתי מבנין נפעל. ואיננו כמו הודעתי כדברי מנחם. ורבי מרינוס אמר כי ושמי ה' שבועה כי בלשון ערבי יש וי"ו לשבועה. וטעם לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך. וכוי"ו הזה לא מצאנו בל' הקדש. וככה דקדוקו יש מלות מושכות עצמן ואחרו' עמם ג"כ אותיות. כמ"ם מאל אביך ויעזרך ואת שדי. שהוא ומאת שדי. וככה בי"ת באל שדי כאילו כתוב ובשמי ה' לא נודעתי להם. אמר רב סעדיה הגאון כי תחסר באחרונה מלת לבדו. כאילו אמר ובשמי ה' לבדו לא נודעתי להם רק פעם באל שדי ופעם בשם ה'. וכמוהו לפי דעתי לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל משתתף עמו ואין צורך לתקון הזה כי ידענו כי אל שדי הוא הש"י הנכבד ואין ביניהם הפרש. רק ששם שדי הוא תואר והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר כאשר פירשתי. והנה מצאנו כתוב באברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. וביעקב אני ה' אלהי אברהם אביך. ורבי ישועה אמר כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם רק משה כתב ככה. ולא דבר ר' ישועה נכונה. כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבות ידעו זה השם שהוא שם העצם. רק זה השם הוא התאר לא ידעו. ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי. והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון. כל א' מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי. אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי. ועל ידי אמצעי. והניחה תאות העולם השפל והתבודדה לדבקה בשם הנכבד. אם יש במערכת הככבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע. השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר. השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד. על כן אמרו חז"ל שהשם אמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל. ועוד אבאר זה בפ' כי תשא. על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך אני אל שדי שפירושו מנצח המערכות העליונות. לא שהמערכה תשחת רק שידע הדבק בשמו שמתחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו על כן אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע. שהי' נכון לבא עלי. וזה הוא סוד כל התורה כאשר אפרש עוד. והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים בפנים ע"כ היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם. והנה משה אמר שני דברים האחד למה זה שלחתני. והשני והצל לא הצלת את עמך. והשיב על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה. ועל הראשון ויאמר אליו אני ה'. והטעם כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי ה' הנכבד בעולם כאשר אמר לכן אמור לבני ישראל אני ה'. והנה שלחתיך להודיע זה השם:"

דאיימ. לא יצא לי לקרוא כל כך הרבה דברים משריאים ומתקשרים אחד לרעהו בצורה כמעט אסוציאטיבית גמורה כמו כאן. אבן עזרא כמעט תמיד ינסה ללכת על המקום הבלשני ולנתח את הצורות השונות והקשר שלהן לערבית, אשר את צורותיה הכיר הרבה יותר מהיטב. אבל יש כאן כמה נקודות מעניינות:

1. טבעם של גילויים גדולים כאלו ואחרים הוא חמקמק והפכפך. כמה פעמים הגילויים הגדולים המיסטיים היו כאלו שהשתובבו להם במדבריות ובישימון; כמה מהם בעת ליל כאשר נופל החלום והשרעפים מביאים תובנות. גם בטיפול משתמשים בזה רבות, מושג מוזר ויפיפה בשם REVERIE שסיכוי סביר שכתבתי עליו פה כמה פעמים. אז גם כאן, וארא – בליל. אני לא יודע למה אבל מעבר למשחק הלשוני כאן האפשרי יש משהו בדימוי, בדרמטורגיה של הטקסט. וארא. כזה. כמו קריקטורת יוסף מספרת "ובחלומי…" וכו'.
2. שאמר לעולם די. ייתכן והדבר הכי אלוקי שאפשר לעשות הוא "לעצור את הזמן". במידת כתר-אינסוף שכזו מדובר בעצם על היכולת להשתמש ברצון שלנו וכמו שכתב אבן עזרא בהמשך, כך משה יכל לשנות תולדות עולם. מידה מספיק גדולה שבה – "אברא כדברא", "אברא כדבריי" כמו שהפירוש הממש-לא-רשמי של מיליות הקסם אומר. אבל רגע. לעצור את העולם. זה כבר שולח אותנו למשהו אחר. החשיבות של מדיטציה ומיינדפולנס ואיך שלא תקראו לזה היא היכולת להיות מודע למה שקורה, מעין צופה חיצוני שצופה על הבפנים ועל מה שקורה מסביב. אני אוהב לדמות את זה למצב כמו בסרט "המטריקס" או במילים אחרות, כאילו משהו בי עוצר לרגע את המציאות. לומר לעולם די. מידה אלוקית משהו.
3. באמצע הפרשנויות ישנו פתאום פירוש סוד שנראה תואם מאד לחשיבה קבליסטית שחורזת עם המשנה באבות ובכלל הניסיון הקוסמולוגי לדבר על שלושה עולמות (או שלוש רמות לעולם), שפל תיכון ועליון. איך הקשר לשם שד"י? לפסוק האינטימי הזה? אני לא בטוח. אבל ייתכן שבפסוק שבעצם מרמז לנו אינטימיות כל כך גדולה ישנו גם הסוד שבאינטימיות. מה הכוונה? הכוונה שבעת שכזו שבה שניים מתאחדים, נפגשים, מתפשטים – מתגלים הרבה דברים גדולים וקטנים. קעקוע, צלקת, שיערות, ריחות, צורות שונות ומשונות. אדם נפרס, נפרש. מתפרשׂ. מתפרשׁ.
4. צא מהאצטיגנניות שלך שכן אין מזל לישראל. מהרגעים הללו אנו למדים שאחד הדברים שקיימים לנו ב-DNA התאולוגי/תאוסופי שלנו הוא הנפרדות מעמים אחרים ואמונה בזה שאת המזל, את המערכת של החיים שלנו מבחינה פיזיקלית ובכלל אנחנו שמים על אלוקות (ואני בוחר להוסיף לה – על איך שהיקום עובד באמת, קרי, מדע וגבולותיו ולהרחיבם כמה שרק אפשר). אני דווקא אוהב את הרעיון הכללי הזה של "אין מזל לישראל" ואני דווקא רואה אותו בהלימה למדע אבל זה כדי להבהיר משהו – אמונה באלוקים שבה אנחנו מרפים לגמרי ולא עושים שום דבר (שוכבים על הקרקע, על הגב, בלא ניע) זו לא האמונה שאני תופס (או מעודד למעשה). אמונה דורשת מעשה. לא בהתחייב מצוות שהן עבור התייחדות באותה מערכת יחסים שאנחנו ממשיכים אלא מערכות יחסים אחרות שיש לנו בחיים ועשיית טוב לשם עשיית טוב. אבל הרעיון הוא, לא לנסות להסתמך על מזל. אלא לעשות. להתקיים.

פסוק אחד,

פרשן אחד.

כמה רמות שונות.

שבת שלום.