ו' תשרי 17.9.26
קוֹרֵא זָכָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָתְיָא דְּגִירָה דְּגִירָה כְּתִיב הָכָא קוֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד וּכְתִיב הָתָם וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַחְלוֹקֶת בְּקוֹרֵא זָכָר אֲבָל בְּקוֹרֵא נְקֵבָה דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב פְּשִׁיטָא קוֹרֵא זָכָר תְּנַן מַהוּ דְּתֵימָא רַבָּנַן אֲפִילּוּ קוֹרֵא נְקֵבָה פָּטְרִי וְהָא דְּקָתָנֵי זָכָר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָמַשְׁמַע לַן
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַחְלוֹקֶת בְּקוֹרֵא זָכָר אֲבָל בְּזָכָר דְּעָלְמָא דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר פְּשִׁיטָא קוֹרֵא זָכָר תְּנַן מַהוּ דְּתֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲפִילּוּ זָכָר דְּעָלְמָא מְחַיֵּיב וְהַאי דְּקָתָנֵי קוֹרֵא זָכָר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן קָא מַשְׁמַע לַן
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זָכָר דְּעָלְמָא פָּטוּר קוֹרֵא זָכָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין
בקצרה ממש. שילוח קן, באיזה קונסטלציה עושים ובאיזה לא?
אם מגיע עוף קורא זכר, שיש לו מנהג כזה, לדגור כזכר על הביצים. מכאן מביאים כמה דברי נביאים. בנביא ירמיהו נאמר על הקורא "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד" (ירמיה יז, יא), ובנביא ישעיהו נאמר על עשיית קן בנקבה "שָׁמָּה קִנְנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ" (ישעיה לד, טו). הלימוד מלמד שכשם שנקבה דוגרת בקן, כך גם הקורא הזכר דוגר, ולכן חלה עליו מצוות שילוח.
היה אפשר לחשוב שרבי אליעזר מחייב בשילוח הקן בכל זכר שהוא, והמשנה נקטה "קורא זכר" רק כדי להראות את כוחם של חכמים (שפוטרים אפילו בקורא).
ואפילו מסתבר שיש ברייתא בעניין.
אז מה אנחנו למדים מהקטע הזה?
- לכללים יש תת כללים משונים, כמו נניח, קורא מול שאר העופות. ששאר העופות זה יכול להיות משונה מדי עד כדי לא קשור, אבל עם הקורא, זה כן. יש מוזריות ממוסדת.
- הנביאים יכולים לעזור לנו לחדד הלכה. זה לא חדש, אבל זה תמיד מעניין אותי שזה קורה (וזה קרה בדף הזה ספציפית עוד בהתחלה כשמצטטים את דניאל! קטע)
- לפעמים רק בסוף הוכחה משתמשים באחת הכי חזקות. שיש ברייתא. כלומר, שיש משנה כלשהי שמישהו זוכר.
אני תוהה, בהקשר הזה, איך וידאו שפשוט אנשים לא המציאו ברייתא במקום. משהו חורז או במשקל טוב בעברית. ייתכן וזה משהו שרואים שיוצא מבנאדם, כן? זיכרון. שליפה. משהו משונן, שקיים שם, שחזר, עלה, ובטוח שהוא מסורת אבות. מצד שני, זו לא השיטה המדעית וזה לא בית משפט. אין כאן עניין של "הוכחות". בלאו הכי, זה לא שאני יושב כרגע מול רבי אלעזר ומדיין איתו. אני קורא ספר, שכותב דיונים לכאוריים שהיו בינו לבין אחרים, אי שם בבבל (נהדרעא? פומבדיתא? סורא?)
והספר הזה מזכיר עוד ספרים והספר הזה מעלה בתוך עצמו סוגות ספרות אחרות שלכאורה נשכחו – זה טבען של הברייתות.
ובכל זאת יש משהו יפה בתצפית הזאולוגית הזו.
ברוך משנה הבריות.
***
בתניא היומי, ממשיכים בחלק כ':
והנה ראשית היש הנברא ותחילתו הן הכלים די"ס דבי"ע. וגם האורות נפש רוח ונבראו מבחי' הנשמה די"ס דבי"ע שהוא אלקות, והן הלמ"ד כלים דמל' דאצילות. וכן באצילות, מחיצוניות הכלים די"ס דאצי', שהן אלקות נבראו ההיכלות דאצילות שמתלבש בהן בחי' העיגולים די"ס; וגם גופות המלאכים דאצי', שהן בחי' יש, וכמ"ש ובמלאכיו ישים תהלה, שאינן בבחי' ביטול לגמרי כעלול לגבי עילתו.
כאן יש הפרדה שוב בין האלוקי לבין היציר-אלוקי. אני לא רוצה להגיד, "לא אלוקי", כי זה ענין של חלקים.
אז אפילו האורות נפש, אפילו מה שמנצנץ לנו ברוח – שהם אותו חלק מהאלוקות, הם לא החלק הסופי. אלא שוב, חלק.
נשמה ב-10 ספירות מעולמות הבריאה-יצירה-עשייה. אבל בלי אצילות. בנפרד, 30 כלים שמתלבשים באצילות. אבל שוב, אלו חלקים חיצוניים. הם כלים. הם מה שנותן את האפשרות להתלבשות, להתגשמות איפשהו, של אותן הספירות. והעניין הוא כזה – גם המלאכים, אפילו המלאכיו שלו – היינו, מלאכי אצילות – גם הן, חלק.
הענין בחלקיות הזו ממשיכה את השיח של אתמול.
וממשיכה את העניין שדנו עליו בגמרא.
מוזרות היא עניין ממוסד. כך היא הופכת לחלק.
חלוקה בין אלוקי ללא אלוקי היא עניין ממוסד. כך יכולים היצורים להיות גם קדושים וגם לא קדושים באותו הרגע. כך הם יכולים להיות חלק מהאלוקות אבל לא להיות האלוקות כולה.
***
ביום כיפור במנחה אנחנו קוראים את אחרי מות, ויקרא י"ח, שני פסוקים:
כג אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכׇל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכׇל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃
כו כִּ֚י אֶת־כׇּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ:
קודם כל, מעניין. משלח מבפניכם. גם את הקן משלחים, לא מפני טומאה של הגויים, אלא מפני מצוות כיבוד אם. אבל יש כאן משחק שהוא על אותה נקודה – אל תהיו הם.
אחד זה, אל תעשו את כל אלה, ואז… אל. תועבות האל. האם זו טעות העתקה של ה"אלה" או ה"אל"? אני בטוח שלאבולעפיה ולגר"א יש מה להגיד על אבדן ה-ה' הזה. בכל אלה נטמאו הגוים, משלח. כל התועבות האל, עשו אנשי הארץ. ותטמא הארץ.
יש כאן מהלך בשני הפסוקים האלה, למרות המרחב.
ובכל זאת, למה פעמיים?
פעם בלי ה', פעם משלח, פעם מתחיל אתם אל תטמאו, ואז בהמשך ותטמא הארץ. טומאה, תועבה. המשחק הזה.
האם אם כך, יש מישהו מהארץ לא לשלח?
או כן לשלח, בייחוד?
***
ובלי קשר עם קשר, המי שילוח על תהילים א':
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ כוּ' וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל כוּ' וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. עֵצָה הַיְינוּ הַמַּחְשָׁבָה, כִּי כֵן נִמְצָא בַּפָּסוּק לְשׁוֹן עֵצָה הַמּוֹרֶה עַל הַמַּחְשָׁבָה, וְהַיְינוּ שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּמַחְשָׁבוֹ מַחְשֶׁבֶת רֶשַׁע. "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד", חֵטְא מוֹרֶה עַל שׁוֹגֵג, פֵּירוּשׁ אִם נִכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם בְּחֶטְאוֹ בְּלֹא מַחְשַׁבְתּוֹ בְּשׁוֹגֵג זֶהוּ לֹא עָמַד בּוֹ רַק מִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן תֵּיכֶף מַה שֶּׁעִוֵּות. "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", לֵץ נִקְרָא מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַתָּה שׁוּם עֲבֵירָה רַק אֵינוֹ עוֹסֵק לְהִתְנַהֵג בִּסְיָיגִים בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יָבֹא אַחַר כָּךְ לִדְבַר אִיסּוּר בְּאוֹרָיְיתָא, וְזֶה הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁיּוֹשֵׁב בֶּטַח וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא שֶׁיָּבֹא לִידֵי עֲבֵירָה, וּבֶאֱמֶת זֶה קָשֶׁה מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁאַדְּרַבָּה בֶּטַח יָבֹא לְמִכְשׁוֹלִים רַבִּים. וְהֵם שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, עֲצַת רְשָׁעִים, וְדֶרֶךְ חַטָּאִים, וּמוֹשַׁב לֵצִים, וְהֵם אַזְהָרוֹת לִהְיוֹת סוּר מֵרָע. וּכְנֶגְדּוֹ שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת בַּעֲשֵׂה טוֹב, "בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ" כוּ' הוּא הֵיפֶךְ מֵעֲצַת רְשָׁעִים. "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם כוּ' וְעָלֵהוּ" כוּ' פֵּירוּשׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהוּא הֵיפֶךְ מִדֶּרֶךְ חַטָּאִים שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג וּבְשִׁכְחָה, "וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ", יִצְלַח לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יַצְלִיחַ, הַיְינוּ שֶׁהַש"י יַצְלִיחַ אֶת מַעֲשָׂיו לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ וְכַוָּונָתוֹ, וְהוּא כְּנֶגֶד מוֹשַׁב לֵצִים, וְזֶה לְהֵיפֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף לְעַצְמוֹ גְּדָרִים וּסְיָיגִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּים אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲזוֹר לוֹ הַש"י שֶׁיַּצְלִיחַ מַעֲשָׂיו לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ וְכַוָּונָתוֹ.
שלוש מדרגות בעייתיות, שלוש מדרגות לתקן.
עצת רשעים ⇔ חפץ בתורה
דרך חטאים בשוגג ⇔ כעץ שתול על פלגי מים
מושב לצים (נייטרלי מדי) ⇔ כל אשר יעשה יצליח
ללמוד.
וכאן, כל השבוע הזה למדתי בעיקר שוב ושוב על ההפרדה אבל על מה שמחזיק.
התרנגולת יכולה לברוח,
השברים האלוקיים יכולים להיות שבורים ובכל זאת,
וכן הלאה.
בכל שונה יש דומה.
והיום מה שנראה זה שגם השונה – יכול להיות ממוסד.
אחלה סופ"ש,
וצום קל לצמים ומלא חתימות טובות.
נתראה בשלישי.
צרי
