ככל שהזמן עובר ואני משלב בין כל הדברים שאני לומד ומטפל בהם ודרכם אני מתחיל להבין שיש פרדיגמה מתרחבת לגבי הגישה הכללית שלי בטיפול הזה ואיך שאני חולם טיפול יותר ויותר הולם לעניין הזה.
כשאני אומר טיפול באכילה רגשית אני לא מנסה לציין שכל סוג של אכילה רגשית היא בעייתית וזקוקה לטיפול. בין השאר, בגלל כי אין אכילה שאינה רגשית. רגע, למה אני מתכוון?
דוגמה פשוטה. אם אתםן אוכליםות צהריים, חזה עוף ושעועית ירוקה ואורז מלא וחביב. נורא סטנדרטי, על גבול חדר אוכל. נניח, שעת צהריים חביבה, היום הזה היה נסבל עד כה ובאמת שהכל בסדר. יש קטעים כאלה. בכל אופן, הכל בסדר, אתםן אוכליםות, יופי-טופי. אז? אין רגש? אין אולי חוויה כלשהי של שעמום, נעימות, רוגע, אולי קצת עצבנות בכל זאת לדברים אחרים וכו'? אולי קורה משהו ובלי קשר, האוכל שם כדי לעכל, להיות יחד איתו? לא קורה? לא קרה?
הרעיון הגדול הוא שרגשות הן חוויה בסיסית אנושית שמלווה אותנו בצורה כזו או אחרת בין אם נרצה או לא ובין אם נהיה מודעים לחוויה הזו או לא. פעולת העיכול שצמודה ומוצמדת להתרחשות הרגשית – אמנם לא באופן ישיר, אך יש יאמרו שבאופן סימבולי/מטאפורי מסייעת לנו לעכל גם את החוויה עצמה. האם יש לכך עדות מוחית? קשה להגיד שיש בין השאר בגלל שמי שאמר לכםן שהוא הבין איך המוח חושב קצת מחרטט. אז אפשר להניח שיש משהו מאחורי המטאפורה הזו – אבל לשמור עליה בדיוק בתפיסה הזו – מטאפורה.
מכל מקרה, יש אנשיםות שכן, הקונספט הזה של אכילה לא מווסתת או בפחות שליטה יוצרת להם סבל. בין אם מדובר בהשמנת-יתר לבין אם פשוט החוויה הזו שמשהו אחר שולט עלינו ולא אנחנו, ברמה כזו שזה פשוט לא נעים. לאכילה הלא מווסתת הזו נוהגים לקרוא אכילה רגשית, למרות שאני לא מת על התיוג הזה. הוא בין השאר מנסה לעקר לנו את הרגשות מאוכל – וחבל. אין סיבה שלא להנות מכלל העולמות האלה ובכלל, להעמיק את החיבור שלנו לרגשות שלנו. בעיקר לנו, גברים. אנחנו לא משהו ברגשות. לא כולנו, כן, אבל הרבה מאיתנו. חיבוק, אחים.
***
אוקי, אז הבנו. יש רגשות, יש אוכל, זה בא ביחד ולפעמים זה לא הדבר הכי נעים שקורה. אז מה עושים עם זה?
אני אוהב לחלק את זה לשלושה שלבים בטיפול שכל אחד מהם יכול להוות "רווחה" מסויימת של כמה זמן.
- השלב הטכנוקרטי/חינוכי. לרוב 1-4 מפגשים מספקים את זה, לעיתים יש צורך בפגישה חודשית כדי לסגור כאן פינה. בשלב הטכנוקרטי התפקיד של המטפל (היי) זה להעריך מה וכמה אתםן אוכליםות ולהמליץ את ההמלצות הראשוניות לשינוי. לעיתים מדובר בכלום שבכלום ובאמת באיזונים די פשוטים – לאכול יותר בערב, לאכול פחות בבוקר, להגביר צריכת סלט על חשבון עתירי-פחמימות; לנסות צום לסירוגין; כל מיני דברים כיפיים כאלה. מעבר לזה, סדנת חינוך מהירה של ממה מורכב אורח חיים בריא, איפה ואצל מי להתעדכן מבחינת סרטונים / פוסטים סבירים כדי להבין מה וכמה ואיך אוכלים ומבשלים וסוגרים את הפינה. אצל חלק מסויים מהציבור זה נותן מענה.
- השלב ההתנהגותי/קוגנטיבי. אין לי הכשרה ב-CBT, אבל יש לי הכשרה מסויימת ב-ACT ואפשר לקחת מכל מיני רעיונות מכל מיני שיטות ולעשות מישמש כיפי שאורך לרוב 8-20 מפגשים. לפעמים יותר. הרעיון הגדול הוא מפגשים שבועיים שמתעסקים יותר בתהליכי החשיבה, התנהגות ובעיקר תהליכים מדידטיביים. כלומר, זה דורש הרבה מיינדפולנס והרבה התפלספות נוחה ונעימה מצד אחד אך מצד שני גם הרבה מאד פרקטיקה. מה שנוח בשלבים האלה זה שהם פרקטיים. מאד. הם לוקחים זמן אבל הם פרקטיים. הרעיון הגדול הוא לנסות לייצר שגרה שהיא לא רק סביב האוכל עצמו אלא סביב כלל החיים. כושר, מדיטציה, תחביבים, עבודה על מערכות יחסים ברמה בסיסית (תקשורת מקרבת), הרגלים נוספים חשובים שעוזרים לנו להפחית שימוש באוכל ולהתמיר אותו במשהו אחר. שוב, יש מי שזה עוזר לו, יש מי שלא.
- השלב הדינאמי. זו ההכשרה שנכון לעכשיו, מרץ 24', אני עובר בביה"ס תמורות באוניברסיטת בר-אילן. תענוג גדול אבל קשה לי להגיד מתי מסיימים טיפול כזה. 'אנליזה' שכזו יכולה לקחת בין שנתיים לכמעט עשור. אז כן, זה טיפול ארוך – אבל בשילוב עם שאר הדברים – זה יכול להגיע לעומקם של הדברים. מה זה אוכל בשבילכם באמת, חוץ ממשהו טעים? איפה זה משתלב במערכות היחסים עם ההורים, עם האחאים? איפה זה סימבול לשחרור, לפחד, לחיבוק פנימי, לחבר הכי טוב שמעולם לא באמת היה שם? במילים אחרות – זה לוקח זמן להפנים ולראות מה קורה שם – אבל זה מסע מדהים ממש ואני ממש ממליץ עליו. לא רק כי יאיי כסף אלא כי זה עשוי לשנות לכםן את החיים לחלוטין ואולי, במובן מסויים, להבין אותם מחדש. וזה ממש כיף.
יש מטופלים שהשלב הראשון פתר להם הרבה יותר מדי בעיות, יש שהשני ויש עכשיו שהשלישי מביא אותם למקומות אחרים בחיים שלהם. אבל כעיקרון, קשה לי להגיד מי מהם עדיף למי ולמה והיופי זה שלפעמים זה נע בין שם לשם. למה? ככה. וזה די נפלא כי מה שלא יהיה טיפול הוא ממלכת הלא-ברור-בעליל-אבל-יש-עכשיו. והעכשיו הזה מדהים.
***
אני עוד אוציא מאמר על המודל הזה אחרי הלימודים האלה. לאט לאט.
בכל אופן, מי שרוצה לתפוס אותי יודע איפה אני.
לבבות ואהבות, כולםן. רק טוב.
