והפעם, דמותו של אלוקים בתור מטריל. כן כן. מטריל. כיצד רבש"ע יכול ללבוש על עצמו דמות הדומה לא לאיזו תפארת שמלוא כל הארץ כבודו אלא לנער משועמם אינטרנטי וכיצד זה קשור לגאולה הפרטית שלנו ולאיך שצה"ל מנהל מלחמות?
נתחיל קודם כל בהגדרת ההטרלה כפעולה. כאן יש את ההגדרה של המילון האורבני (גילוי נאות, בכיתה יא' כתבתי שם הגדרה למונח הרוסי-עברי "בליאט" שזכה לתהודה עולמית מיותרת למדי): בתמצות, אין מדובר ברפרנס לדמות הטרול הסקנדינבית ואין מדובר במותג הפופולארי משנות ה-90 (הורים, טוב? שלא קניתם לי? רציתי בכלל? לא יודע). לא לא. מדובר בפעולה שמבצעים באמצע דיג כניסיון ללכוד ולפתות את הדג להגיע לחכה. הרעיון הגדול בפעולה הזו וההקבלה לפעולה שעושים באינטרנט היא מלאכת פיתוי לאתגר אדם לכעס. מעין התעללות שכזו שיכולה להיות מצחיקה-תמימה אך הרבה פעמים הופכת למסכת התעללות של ממש ולמעשה לרוב מקושרת לפעולות שהן יותר נוראיות באופיין ואין בהן תועלת לעולם זולת הרס, מדון, ריב ולשון הרע. בקיצור, לא משהו שאפשר להגדיר כ, ובכן, "סבבה".
אז, רגע, מה, רבש"ע מתנהג בצורה מזעזעת כלפי יציריו? לית אתר פנוי מניה והכל, והעולם הזה מתוכנן היטב על ידי סיבת הסיבות עילת העילות, איך לעזאזל אני מסוגל להעלות את זה על הכתב?
בוא נראה.
שמות פרק י' פס' ב': " וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן-בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת-אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי-אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:"
התעללתי. לא אני המצאתי. זה הכתוב. התעללתי. עכשיו, בעברית מודרנית התעללות היא מילה קשה, כן? ABUSE ממוקבלת לזה באנגלית ואפשר להגיד בקלות שמודרנית אנחנו מתייחסים למילה הזו בצורה מאד רצינית. כשמישהו מאשים אותי בהתעללות זה, ובכן, חמור. לעיתים לא חוקית אבל בהחלט ישנן לא מעט עבירות בספר החוקים וספציפית בחוק העונשין שמפרטים עונשים רציניים בחוק כלפי מתעללים – בבע"ח, בחסרי ישע וכו'. לא עניין של מה בכך. אז איך זה שרבש"ע משתמש במילה הזו?
מסביר הרמב"ן על פסוק זה: " וטעם התעללתי. כי אני מצחק בו, שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו, כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד)."
מצחק בו. ההתעללות כאן אינה עניין של התעללות אלא משחק. רש"י גם כן מוסיף ומתייחס לזה כ-"שחקתי". העניין כאן הוא צחוק. השפלה. שליטה מוחלטת שאינה דרך נקמה – כך הרי אומר לנו פירוש אור חיים:"…אין תכלית הכוונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה אלא לחזק האותו' שבהם עיקר האמונה בלב ישראל כדי שיהיה רשום בל ישכח לנצח כי כשיהי' בקרבו של פרעה יהי' בזכרון בני ישראל לעולם ועד…"
אז ההתעללות, המשחק הזה, השליטה המוחלטת – היא לא בשביל צרכי נקמה. אין כאן התעללות במובן של "הו, פרעה, הבה נתעלל בך ובעמך". זה מיותר, הרי. לא. המקום הוא הדגמת שליטה מוחלטת כדי שדווקא בני ישראל יפנימו את המסר. יש לעולם הזה עילת עילות, סיבת סיבות, חוקים דיקטטוריים משהו שאין לחלוק עליהם והם שולטים בהכל. עכשיו, אפשר להתווכח איפה בדיוק אלוקים כאן הוא בעל חמלה אם הוא מסוגל להוציא להורג בהמשך את בכורי מצרים (ובהמשך במדרש הידוע, מעשי ידיו טובעים ואין סיבה לנו להגיד על זה שירה) – כנראה כי חמלה ואהבה הם דברים מורכבים יותר מאשר טוב/רע/שחור/לבן. יש כאן אקט שנועד להדגים תצוגת תכלית ברורה שמזכירה משהו ממקום אחר לגמרי.
בפודקאסט "עץ החרוב" של תא"ל במיל' גל הירש (היורש האמיתי לכס הברזל של המשטרה) יש שיח באחד הפרקים (לא זוכר איזה לעזאזל, לא קריטי) על הדוקטרינה האסטרטגית שצה"ל נוקט בה יחד עם צבא ארה"ב בכללו – C6ISR. הרעיון הגדול הוא בעצם 6 מילים שמתחילות ב-C שמבטאות לנו את השגת השליטה האולמטיבית: Command, Control, Communications, Computers, Cyber-Defense and Combat Systems and Intelligence, Surveillance, and Reconnaissance. בעברית: פיקוד, בקרה, תשתיות תקשורת, מיחשוב, סייבר, מערכות לחימה, מודיעין, מעקב וסיור. ברגע שצד אחד במערכה שולט במימדים אלו הוא מצליחה להגיע למה שנקרא "שליטה" או אפילו שליטה אבסולוטית בשדה הקרב. צה"ל הגיע לא מעט פעמים למצבים האלה, אך כנראה המפורסם ביותר מהם הוא תצוגת התכלית המבריקה של חיל האוויר במבצע שלום הגליל כחלק ממבצע ערצב 19. מבצע זה הדגים לחיל האוויר הסורי (וספציפית למערך ההגנ"א שלו) שישראל היא השליט. מבצע שפעל מושלם בניצחון מוחלט ומכריע במיוחד. חיל האוויר שלט במה שהסורים יודעים, איפה שהסורים ילחמו, מתי, איך ומה יקרה בעצם בכל המערכה. לסורים לא היה שום סיי בעניין. לאחר המבצע הזה ככל הידוע למודיעין הגלוי ומה שהירש הביא גם במאמר שהבאתי וגם בפודקאסט – הסורים שינו חתיכת כיוון בהגה האסטרטגי. הסורים הבינו שאין שום מצב שהם יוכלו להביס אותנו אווירית והחליפו אסטרטגיה לגמרי. ניצחון גמור. שליטה מוחלטת. חיל האוויר "התעלל" בסורים.
תצוגת התכלית של רבש"ע מול המצרים נועדה יותר מהכל להדגים לבני ישראל ולעם ישראל את היכולות של שליטה מוחלטת בעולם. אין כח עליון ממנו ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להתעלל במצרים – להקשיח כל פעם את לב פרעה עד שמגיעים לקריסה מוחלטת חברתית דרך עשר המכות ולאחר מכן דרך המכות על הים: תבוסה אקולוגית (דם, צפרדע, ערוב, חושך, דבר), תבוסה כלכלית (ברד, ארבה, דבר), תבוסה בריאותית (דבר, שחין) ולבסוף חברתית רוחנית ואישית עד מאד (בכורות) ולאחר מכן צבאית/אסטרטגית (על הים). אני לא יכול לחשוב על עוד משהו שיוכל להשפיל אומה שטוענת לשליטה מוחלטת ביקום – אולי בדיחות ילדותיות שאפשר להוסיף כאן אבל נראה לי לא לעניין. מדובר כאן בבקרה מוחלטת שעשתה את העבודה שלה בסוף במעמד הר סיני. גם זה אמנם, לא מספיק ולא הספיק, והבודהא מזכיר לנו את זה באחד המימרות האקראיות שלו: אם לא תתרגל את החכמה כל יום, היא תעלם כאילו כתבת את החכמה על החול בים והגלים ימחקו אותם ואילו אם תתרגל כל יום יהא זה כמו לסתת את החכמה באבן – היא לא נעלמת.
***
ואיך כל זה מתקשר לנו לשינויי אורחות חיים ותזונה?
- לעיתים בחיים האלה אנחנו צריכים ניסים שידגימו לנו את העוצמות שיש ליקום הזה ולנו בתוכו. בהרבה תוכניות רוחניות כאלו ואחרות עניינים אלו מכונים ניסים או ברכות. אתה חוזה במשהו שנופל עליך בבום – הנה, זה מול הפרצוף. אתה רואה את זה. כדוגמה, הפעם הזו שאחרי מספיק פעמים שרצתי הצלחתי לרוץ 3 ק"מ ברצף. הילד בן ה-12 שלי שנכשל בריצת 2000 במקיף עומר פתאום מקבל טפיחה על השכם. הנה, אתה יכול. הרי לך נס. הרי לך דבר שיכול לקרות. או, הפעם הזו ברסיטל הסיום שלי שההלחנות שלי דווקא עשו להרבה א.נשים שמח – בניגוד למה שאמא הייתה אומרת עליהן (המונח היה "שטויות"). ניסים.
- לעיתים אנחנו צריכים לזכור שיש דברים גדולים מאיתנו ששולטים בעולם. לא אוהבים את הרעיון של בורא או כח עליון? הכל טוב, אני האחרון שאכפה את הרעיון הזה – יש מתמטיקה, יש חוקים שאי אפשר לשבור בכזו קלות (חוקי התרמודינמיקה לדוגמה). העולם פועל במערכת כלשהי, מסובכת למדי ומוזרה למדי אבל יש חוקים לעולם הזה, כאלה שהם גם מדידים למדי. אי אפשר לשבור אותם. אנחנו מצייתים להם בין אם נרצה או לא. צריך ללמוד לקבל את זה, אולי גם עדיף – באהבה.
- אנחנו לגמרי יכולים להתעלל בדברים כאלו ואחרים בחיים שלנו וזה ממש בסדר. כלומר, להדגים עליהם שליטה – אבל בדיוק כשם שהקב"ה לא מנסה להתעלל כהתעללות אלא כחלק מתכנית גדולה יותר, כך גם אני מציע לא להסתכל על ההרגלים הגרועים שלנו, על הפחדים והחרדות שלנו כעל משהו להתעלל או לנצח או להרוג או משהו כזה. לא. אפשר להדגים שליטה אסרטיבית עליהם אבל באהבה. הרגל רע לא סתם הגיע לעולם – הוא הגיע כי יש לו סיבה, ואם נהיה קבליסטיים – לית אתר פנוי מניה – גם בהרגל הרע מסתתר ניצוץ אלוקי כזה או אחר שאין לזלזל בו אבל בהחלט יש לשחק איתו וללמוד ממנו. לא לנו ההתעללות המלאה – זה שמור למה ומי ששולט ביקום. אבל אנחנו יכולים לגזור מזה שיש לנו לא רק לקבל את החוקים של היקום אלא לעשות ולשנות את מה שאנחנו יכולים. אני לא יודע אם יצר זה דבר שאפשר לכבוש אולטמטיבית, או שאני בעד הפועל הזה אישית – אבל בהחלט אפשר להתיידד, להכיר והכי חשוב, אם ממשיכים פסוק – ל ד ע ת . שזה ממשיך את דבר התורה הקודם – לפי הפסוק, הקב"ה רוצה שנדע אותו על ידי ההתעללות הזו. אני מוסיף ושואל – האם לא עלינו בעצם לדעת את מה שיש להתעלל בו כדי שנוכל לא להתעלל בו, אלא, לשחק איתו, להתמזג איתו, להתפתח ממנו, לא שונה בהרבה מהאיחוד היונגיאני/אלכימאי – קואגולציה (קרישה) – האיחוד הזה שלנו עם כלל החלקים שלנו?
