ט"ו תמוז 30.6.26
לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃
אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃
עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃ {ס}
אני עוד לא רץ לפרש את הפסוקים האלה. אני משאיר אותם כאן שנייה. יש בהם משהו מעניין.
ולו רק, כי הפעם יצא לי לפילוסופיה לדברים שאני לא מבין בהם הרבה אבל זה היה מגניב לי.
***
דף ס"א בחולין הוא לא דף קל והוא מסבך את הצורה מבחינה לוגית. כלומר, אם רוב מסכת חולין הייתה עד עתה מבחן באנטומיה של המאה ה2-4~ לספירה, כולל אנקדוטות משעשעות על חילתית ומדרשים מעניינים על קיסרים גאוותנים, עתה אנחנו בתחרות לוגית על איזה עוף כשר ואיזה עוף לא כשר. לא נעים, בבוחן היומי אחרי מעבר מהיר על השטיינזלץ הוצאתי 40. לא משהו. מזל שזה לא רלוונטי לשום דבר בעולם הזה.
ובכל זאת, ביקשתי מהבינה המלאכותית שתעזור לי לנסח את החוקיות המתמטית של זה. אז ננסה להסביר. יש לנו 4 סימני טהרה. יש עופות שמצויינים בתורה ככשרים (תור) ויש כאלה שלא (24 מינים שלא אמורים). כל עוף חדש שאנחנו מכירים צריך לציית לחוקים הבאים:
אם יש בו אחד או יותר מהסימנים הוא כשר, אלא אם הוא אחד מהקבוצות הנ"ל. אם סימן אחד – פרס ועזניה טמאים השאר בסדר. אם אין סימנים בכלל – טמאים כולל הנשר שמצויין ספציפית. אם יש שלושה סימנים – טמאים אם כ' עופות אחרים מהנשר האזניה פרס ועורב. אם לא – כשרים. אם 4 סימנים – טהורים, ומי שמוזכרים שיכולים להיות זה התור. לקח לי כמה דקות לתפוס את זה. זה חופר.
והכל נבנה מהכלל הקומבינטורי החביב של המשחק הזה:
אִי אֶפְשָׁר דְּחַד דְּאִיכָּא בְּהָנָךְ לֵיכָּא בְּהָנֵי דְּאִיתֵיהּ בְּהָא לֵיתֵיהּ בְּהָא.
**
בשני המקרים כאן יש לנו מקרה בוחן שדורש מישהו עם יותר הבנה ממני במתמטיקה כי אני עם כל הכבוד, הולך או לאפידמיולוגיה או לפסיכואנליזה.
בשני המקרים יש מערכת אילוצים ואלגוריתם שנועד לחלק לנו גידור מסויים של אירועים. בשני המקרים יש אקראיות – עופות חדשים (לכאורה אינסוף או מספר גדול מאד) שהתורה לא הכירה; חלוקת ארץ שהיא מקום עם גבולות ברורים שמתחלקת ל-12 שבטים שיש להם גדלים שונים, כך שהגודל חייב להתאים, באקראיות, לגודל שאליו הוא מגיע.
מהי רשימת התנאים?
התורה לא מפרטת.
רש"י טוען – רוח הקודש תגיד.
הרמב"ן – מביא מבבא בתרא ומקורות אחרים ואומר: לא. דווקא קיבלו שווה בשווה, התחלקו פנימה; עד כדי שהיה איזון מסויים בין מי שיצא ממצרים אבל מת יחסית במדבר, או להפך, ונאלצו להתמודד; או בעצם, כמו שקורה ביהושע – באמת חילקו שווה בשווה אבל יש פתרונות יצירתיים על אדמות שאף אחד לא קרא עליהם משהו.
שאר המפרשים גם חולקים על זה.
מה שמוביל בדיוק לאותו ריב סביב הכשרות עם הציפורים – החוקיות לא מלאה עד הסוף או כזו שעלולה לבלבל.
- האם חלוקת הארץ אומרת שאנחנו מחלקים את הארץ ל-12 חלקים שווים ומצפים מכל שבט להסתדר או שמא, אם החלקים אינם שווים אך החלוקה היא אקראית בכל זאת למיקום שלה לפי גדלים? (מה שיוצר אקראיות עם כאמור, אילוצים)
- האם הציפורים כולן מעבר לסימני הטהרה/טומאה באמת כשרות או שמא, ייתכן שיש עוד טומאות שאנחנו לא הכרנו דרך החוקים הלוגיים האלה?
או במילים אחרות, אם אני מתמצת את הקושיות הללו –
האם באמת דרך התורה נגלה לנו כל הידע האינסופי בצורתו הסופית?
**
אמצע פרק ד' של אגרת התשובה חותך מענייני "האם וכיצד נהיה מאזוכיסטיים על מנת שנעשה תיקון בעליונים, בתחתונים ואיפה שרק אפשר" לצורך עניינים מעניינים שמסבירים לנו את שם הוי"ה מזווית אחרת והיא, מה המשמעות של כל אות? להלן הקטע המלא, ובהמשך ההסבר שלי:
וכל העשר ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי"ה ברוך הוא. כי היו"ד שהיא בחינת נקודה לבד, מרמזת לחכמתו יתברך, שהיא בבחינת העלם והסתר קודם שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון העליון ברוך הוא שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה כנודע). ואחר שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין, נכללת ונרמזת באות ה"א, שיש לה בחינת התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה, וגם לאורך, המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואחר כך, כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין, וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים על ידי דיבורו על דרך משל, נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה. כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה. וגם המשכה זו היא על ידי מידת חסדו וטובו ושאר מידותיו הקדושות, הנכללות בדרך כלל במספר שש שבפסוק "לך ה' הגדולה" וכו' עד "לך ה' הממלכה" וכו' ולא עד בכלל. כי מידת מלכותו יתברך נקראת בשם "דבר ה'", כמו שכתוב: "באשר דבר מלך שלטון". ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הוי"ה. כי פנימיות ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב, ומתחלק לחמש מוצאות הפה, אחה"ע מהגרון וכו'. וגם הברת הה"א היא בחינת הבל לבד, כמו שכתוב: אתא קלילא דלית בה מששא.
יו"ד, היא נקודה שמכילה בעצמה את שתי הגרסאות של האינסוף. כלום והכל שמתמשך לעבר כל מה שיכול להיות הכל בתהליך אינסופי. העלם והסתר קודם שבאה לבחינת ההתפשטות וכו'. למה הכוונה? גם נצח גדול מדי וגם נצח קטן מדי הם נצח. הם העלם והסתר. אך אותו העלם והסתר, אותה סינגולריות יודעת להתמשך.
בשביל זה האות ה"א הראשונה. זו, בחינת התתפשטות. הנצח, כאמור, הוא תהליך, הוא לא מספר או נקודה סופית. זה בדיוק העניין. היא אינסופית. על כן, מתמשכת. ה"א היא אות שכזו. מתמשכת. גם סמ"ך אבל בסדר לא נתווכח.
ו"ו היא אות שנמתחת מלמעלה למטה. היא מזכירה. אנחנו בקבלה תמיד בציר שהולך מלמעלה למטה ולמעלה. מזכיר גם את לוח הברקת ליודעי ח"ן. היינו שיש לנו התמשכות אבל בתוך ההתמשכות הזו יש לנו שני מימדים. שמים לה', ארץ לבני אדם, כמו בתהילים.
וזה נרמז בה"א הסופית. שהיא – דבר מלך שלטון. כלומר, מלמעלה למטה איך? דרך דיבור. היינו, מקור דיבור. הבל. ה-ה"א היא ההבל שיוצא – התקשורת, ההתקדשות במעשה, הרוח שעוברת.
המבנה הזה, בדיוק כמו הדברים האחרים שדיברנו עליהם, הוא מודל.
המודל הראשון שדיברנו הוא מודל הציפורים – מודל מתורת הקבוצות.
המודלים של חלוקת הארץ – קומבינטוריקה דרך אלגוריתם עם אילוצים.
המודל של שם ה' הוא מודל גאומטרי מסויים שמצביע לנו על ווקטורים.
האחד אינפיטיסמלי פנימה (יו"ד) השני לכל הכיוונים (טנזור ממעלה שלישית ומעלה) השלישי וקטור מלמעלה למטה והרביעי, וקטור ממימד אחד לשני.
אז מה המודל של האיזביצ'ר?
נחכה למחר כשנדבר על צלפחד.
***
אני בכל זאת אנסה לסכם כאן מה היה בוער לי ללכת למתמטיקה שאני לא מבין בה יותר מדי אם בכלל.
הרעיון הגדול הוא שכדי שנוכל להתקיים אנחנו נזדקק לגבולות.
גבול מערכת היחסים של האלוקות איתנו מתחילה בשם הוי"ה ונגמרת בעצם בשני הציוויים האלה, ברורים ולא ברורים כאחד – אודות כשרות העופות (שכוללת את השאלה הכופרת – האם התורה באמת ידעה רק על 24 עופות לא כשרים או שמא שאר העופות גם ייחשבו לכאלו אם התורה ידעה עליהם?) ואודות חלוקת הארץ (אז רגע החלוקה היא על פי זה שהטריטוריה קבועה דרך גורל אבל האם הגורל אומר שהשטחים שווים או שמא מחולקים לפי גודל? ואם מחולקים על פי גודל למה בני יוסף התעצבנו כל כך?).
התשובה בעיני דורשת לנו בדבר אחד –
גבולות זה דבר שלומדים, מתפתחים, מבינים ולעיתים מחדשים.
גם עכשיו גבולות הארץ שאנחנו חיים בה הם לא גבולות ההבטחה – דברים השתנו מאז שנת 500 לפנה"ס.
גם ההתייחסות שלנו לכשרויות של עופות (אף אחד לא מנסה לאכול אלבטרוס או מיינה). הפכנו ליצורי הרגל שחיים בתוך הגבולות שאף הלכה לא קידשה (כמו גם הבחירה של חרדים, אשכנזים וספרדים כאחד, להתלבש כמו נסיכים פולנים מהמאה ה-18).
איפה גבולות החלוקה שלנו?
איזה סימן טהרה אולי קיים ועדיין משהו טרף?
האם הו"ו בהוויה עוברת באמת כמה כיוונים כמו הה"א ולמה דווקא ה"א ולא סמ"ך?
כל זאת ועוד, לעולם לא. כי אין לי תשובות.
פייי זה היה מוזר.
המשך שבוע רגוע.
