"מכל מלמדי השכלתי" אמר דוד המלך במזמור קי"ט. אני מסתכל על בערך כל גישה טיפולית שאני אי פעם נגעתי בה ככזו שיש מצב שלמדתי ממנה משהו והשארתי ממנה משהו אצלי, גם כשאני מלמד אחרים.
את הצעדים אני מנסה לקחת ולעשות כל יום בצורה כזו או אחרת. יש תקופות שאני חזק יותר ויותר בשירות, יותר בעשייה, יותר שם. יש תקופות שאני פחות. אבל מה שבטוח הוא שהצעדים נותנים כמה כלים אדירים למי שמחפש דרך בחיים להתחבר יותר טוב למשהו גדול ממנו (בוא נניח, כח עליון) ובכללי לשנות דברים בחיים ברמה שמבינה שתהליך השינוי הוא החיים עצמם, או במילים אחרות, אין נקודת הפסקה. זה לא איזה כדור אנטיביוטי שאתה לוקח כדי שאיזה חיידק יסיים את המשמרת שלו אצלך. לא. זו עבודה שהיא החיים עצמם. הנוח (והנסי) הוא שזו לא חייבת להיות מטלה, למעשה זו דרך מדהימה להגשמה עצמית ותרומה לקהילה. עם כל השירות שאני עושה אני כבר לא מרגיש כל כך שאני לא מתנדב או תורם מספיק. לעזאזל, להפך.
אז, אילו לקחים חשובים אני לוקח מעבודת הצעדים עצמה – לתוך העבודה על אכילה רגשית עם א.נשים שוניםות?
- למצוא כח עליון או במילים אחרות – סיבה גדולה ממך. שינויי אורח חיים והתמודדות עם אכילה רגשית אומר לשנות הרבה ממערכת היחסים שלנו עם אוכל. אנחנו צריכים סיבה ממש טובה בשביל זה, הרבה יותר מ "אני רוצה לרזות". למה? עובדה. זה לא עבד עד עכשיו. זה הוביל למשהו חשוב שאני לא מזלזל בו וזו פנייה לעזרה או הכרה בבעיה. זה מדהים. באמת. לא מובן מאליו בכלל בכלל. אבל כדי לצאת מזה צריך משהו גדול מזה. סיבה גדולה יותר, ונוח לתת לה פנים ושם.
- צעד 4, או במילים אחות, מלאי. לקחת דף ועט. לעבור על החיים. קודם כל, לעבור על אירועים חשובים שאפשר להתייחס אליהם הן כטראומה והן משהו חיובי. אחר כך להוסיף אירועים אחרים שקשורים לאכילה רגשית, אולי קטנים יותר. איפה אוכל היה שם? חוץ מאוכל, איזה רגשות (!) היו שם? איזה תחושות? אילו פחדים? איזה תפקיד לקחתם בסיטואציה (שימו לב! גם קרבן זה תפקיד, לא שבחרתם אותו אלא שנכפה עליכםן, וזה כמובן מזעזע, אבל אל תחשבו לרגע שזה אומר שיש לכםן אשמה או משהו כזה בתור קורבן. לא. רק משהו להיות איתו). צעד כזה עלול להיות קשה. עדיף שתהיו בליווי עם מישהו שיכול להחזיק לכםן מרחב עם זה. זה ממש, אבל ממש קשה. אין סיבה לעבור את זה סתם לבד.
- תפילה. לא חייב לאיזושהי דת קיימת. מצדי תמציאו. אבל פנייה כלשהי ליקום ולכח העליון הזה שדיברנו עליו קודם זו דרך שנייה להשתחרר מעצמך לעבר האינסופי. לשחרר את מה שצריך לשחרר. לא הכל בשליטתנו. לכן גם תרגול יומיומי של תפילת השלווה זה דבר מאד, מאד פרקטי.
- שירות. תרומה לקהילה זה דבר קריטי. תמצאו משהו ביום יום שלכם שיכול לכלול עזרה ובטח ובטח בכל מה שקשור לאנשים שמתמודדים עם מה שאתםן מתמודדיםות איתו. כמו שאתם לא לבד, תראו לאחרים שהם לא לבד. זה לא שאתם צריכים להצליח או להיות מעל לזה. זה שאתם צריכים להראות שאתם פגיעים, שאתם גם כן פשוט עוברים משהו לא פשוט. הפגיעות הזו היא כח עצום. היא מראה לאחרים שזה בסדר להודות בקושי. אחרי שמודים בקושי אפשר לפתוח אותו ולמצוא דרכים חדשות להגיע אליו, בטח ובטח כשזה רפוי ופחות משפיל וכואב.
- מעגלים/קווים. ב-SAA וב-SLAA נהוג לחלק את המעשים שלנו למעגלים (SAA) או קווים (SLAA). מעגל חיצוני / קווים עליונים = פעולות טובות שאנחנו רוצים לבצע יותר. זה יכול להיות מדיטציה, תפילה, כושר, תרומה לקהילה, בישול לעצמנו, זמן טוב עם משפחה וחברים, לקרוא וכן הלאה. מעגל אמצעי / קו אמצעי = פעולות שעדיף שלא נעשה אותן אבל הן לא נוראיות במיוחד, כאלה שעדיף שנתייעץ עם מישהו אחרי שאנחנו עושים אותן. נניח לצאת לאכול במקום שמוכרים בו הרבה ג'אנק (אבל להזמין סבבה, לפי הערכים שלנו) או לשתות אלכוהול (לא בכמויות) או משהו בסגנון הזה. מעגל פנימי / קו תחתון = זה כבר הפעילות שאנחנו רוצים ממש להמנע ממנה. נניח, להגיב לאירוע על ידי אכילת כמויות לא מקובלות (עלינו) של גלידה. הרעיון הגדול הוא שעצם זה שזה כתוב לנו ושאנחנו זוכרים את זה יכול מאד, מאד לעזור לנו ולסייע לנו כדי להמנע מדברים פחות נעימים.
- ליצר קהילה ולהפגש, חינמית, מתי שרק אפשר. הכח הכי גדול כנראה שיש ב-12 הצעדים אלו פגישות. אני ממש רואה את זה מול העיניים – חברים שמתמידים בפגישות שומרים על פכחון. אלה שלא, סיכוי פחות סביר. אלה שלא מתחברים לקבוצות, ימצאו את עצמם בדרך הרבה יותר קשוחה אם לא ממש בלתי אפשרית בהחלמה. אי אפשר בלי לדבר על הקושי שלנו יחד ולקבל לא בדיוק פידבק, אלא את רוח הקבוצה יחד. אי אפשר לעבור את זה בקלות בלי תפילה משותפת שמעיפה אותך קדימה ומצד שני בלי להקשיב היטב, קשב אמיתי ואמפתי, לסיפורים של אחים ואחיות שלך שנמצאים במצב דומה לשלך, גם אם הסיפור שונה לגמרי. זה לא משנה. ככה גם בדברים אחרים שצריך להתמודד איתם. כשזה יחד זה פחות מפחיד. זה הופך למשהו אחר ויותר קל להתמודד איתו.
נראה לי מספיק דברים.
תחשבו על הדבר הזה. מאמין בכםן.
