דבר תורה תזונה – חיי שרה תשפ"ג

שלושה פסוקים צדו את עיני בפרשת השבוע הזו, שניתן לקשר אותם להחלטות חיים כאלו ואחרות שרלוונטיות לכל אדם בשינויי התזונה שלו.

נתחיל מ-2 שדומים למדי:

בראשית כ"ג:

ז וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:

יב וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַם־הָאָֽרֶץ:

מעניין. יש כאן שתי סיטואציות שרש"י לא פירש, אבל אבן עזרא כן:

על פסוק ז': " בספר היסוד. והאומרים כי השתחוייתו היתה לשם, לא אמרו כלום, כי הכתוב אמר שהשתחוה לבני חת. והשתחויה, שישוח ראשו, וזה משפט הנותן שבח לאחר. וגם משה השתחוה לחותנו:"

על פסוק יב':" וזאת ההשתחויה היתה לפני עם הארץ לעפרון, לתת שבח לו:"

בשני המקרים הדגשתי בכוונה את עניין עמי הארץ כאן. בעצם, אברהם מתנהג בשפלות רוח כלפי מי שאחר-כך, בתלמוד, בזוהר, רמב"ם – יש כלפיהם תיעוב שמזכיר תיעוב גזעני קלאסי, רק שאין כאן בדיוק גזע – אלא מעמד כלכלי/אינטלקטואלי – עמי הארץ.

כמובן, אפשר לפרש ולומר – הי, זה לא אותם עמי ארץ. בני חת הם גויים שלא קשורים. אבל אני לא חושב שצריך לקרוא את זה בנפרד. הסופר התנכ"י כנראה ידע כבר מה זה עמי ארץ ובטח ובטח שבשאר הכתבים התייחסו לזה ולזה בגזירה דומה, אם לא שווה.

עכשיו, ניתן לנחש את הסיטואציה. אברהם היה במשא ומתן ורצה לקבל את התוצאה שהוא רוצה בה, מבחינה מוסרית ומבחינה כספית. בהמשך הסיפור עפרון מציע לו את זה פרקטיקלי בחינם, אבל אברהם רוצה לשלם. למה? כי עסק עושים כמו שעסק עושים. בלי טובות. יש בזה מהעניין שחשוב לזכור – עסקאות והסכמות בחיים צריכים לעשות בצורה שהיא לא רק הוגנת כספית עכשיו, אלא, נכונה לנו אתית ומוסרית. אבל מעבר לזה, הרעיון של להשתחוות – שלפי אבן עזרא כאן זה לא ממש רק האקט הפיזי של ההשתחוות אלא גם כל ההתמנגלות אם נרצה, או במילים אחרות, פירגונים ופירגונים – זה קטע חשוב. גם לעמי ארצות.

או במילים אחרות, תמיד לקבל בסבר פנים יפות, תמיד לפרגן והכי חשוב – לא להתנשא. גם עמי ארצות שלכאורה (לכאורה) "לא יודעים תורה" כזו או אחרת, ובכן, זה לא אומר שיש איזושהי חשיבות אדירה ועליונה להתנשא עליהם. להפך. כנראה שיותר חכם לפרגן להם ולהודות להם. סוציאליסטי קצת מצדי, אבל את הפרולטרים צריך לחזק ולפרגן, לא לרדת עליהם ובכללי להתנהג אליהם בזלזול. ובאמת, בחיי, לא חסר ציטוטים לא בתלמוד ולא בזהר ולא בהרבה מקורות אחרים שיורדים על האדם הפשוט שלא עלה בידו מכל מיני סיבות ללמד או ללמוד תורה (או כמו שאני רואה את זה, ללמוד בכללי). קורה. החיים מורכבים יותר מזה. צניעות, זה חשוב.

**

הפסוק האחר שצד את עיני הוא הבא:

בראשית כ"ד, א':

אוְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל:

המפרשים נותנים כאן כמה רעיונות מעניינים.

אבן עזרא: וה' ברך את אברהם בכל — באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, מכל חמדת האדם. ודרש שבתו היתה שמה בכל, צריך להוסיף בי"ת משרת: בארך אדם שלומר תורה. בא בימים – הגיע עם כל ימיו אדם שבכל יום ויום פועל בקיום המצוות. על ידי ליוד התורה רוכש האדם שלמות לנפשו, הוא קונה את חכמת התורה ומתעלה על ידה. ואילו על ידי קיום המצות, המלובשות בדברים גשמים, הוא מאיר ומזכך את גשמיות עולם. ולפי זה, זקנה מסמלת את השלימות העצמית ואילו בא בימים את תיקון הזולת (העולם). זהו שאומר המדרש: יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן, זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. אברהם עסק בשני הקווים, ובכל אחד מהם בשלמות.
רש"י: ברך את אברהם בכל: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:

נקודות משיח קודש, חב"ד: יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן – זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. זקן – אין זקן אלא זה שקנה חכמה.

המפרשים השונים נוגעים בכמה נקודות בנוגע לאחד הדברים הכי רלוונטיים בנוגע לחיים ומשמעות החיים – עבור מה ומי אני חי? מה לעזאזל אני אמור לעשות בחיים האלה?

כאן מפורש כאן משהו נורא נחמד. תגיע לשלמות נפשית, תגיע לשלמות עם הזולת. אני לא חושב ששלמות כאן צריכה להיות מתורגמת ל PERFECTION. אלא, שלם מלשון WHOLENESS. כלומר, להיות שלם ולא מושלם. הרעיון הגדול בחיים הוא להגיע לאיזשהו מצב שאתה בהשלמה. עם עצמך ועם אחריםות. עם הפנים ועם החוץ. עם מה שאפשר לשנות ועם מה שאי אפשר לשנות. אבל לקבל. להיות במצב שאתה יכול פשוט לקבל ולהיות במקום שאתה יכול להיות בהשלמה עם כל זה.

ואיך אני מקשר את הפסוקים?

דרך נהדרת להגיע להשלמה עצמית (וחיצונית) היא דרך ענווה. לכבד כל אדם ולקבל כל אדם, גם אם הוא "עם הארץ" מבחינתנו – אנחנו יכולים שלא להסכים, אנחנו יכולים לזלזל, אנחנו יכולים לצקצק בלשון ואנחנו יכולים אפילו להתרעם כנגד פושעים או חוטאים לא פשוטים. כל זה לגיטימי ומתקבל על הדעת. אבל אנחנו צריכים לזכור את מה שנאמר בפרקי אבות-

"הוא (בן עזאי) היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום."
בקיצור, תהיו בני אדם, תקבלו אחרים. תקבלו את עצמכם.

השאיפה שמיוצגת לנו בחייו של אברהם אבינו זה להתגשם. אני לא אוהב את דעת המפרשים שהרעיון הגדול הוא להביא ילדים בהכרח לעולם; או להגיע לכבוד (מה זה) או להצליח – אלא, דווקא את לשון המדרש (בראשית רבה) שצוטט קודם לכן –

תגשימו את עצמכם, מה שזה אומר לכםן,

תהיו טובים לאחריםות, מה שזה אומר לכםן.

רק טוב ואחלה שבוע.